יש ספור עממי ביידיש ,על אדם שהולך לעיירה לחפש מוהל לבנו. הוא מחפש ומחפש רואה שלטי חנויות בכל מיני צורות, אך מוהל אין. נכנס לחנות כלשהי ושאל היכן המוהל, הסבירו לו שיכנס לחנות שמעל לדלתה תלוי שעון. כשהגיע לחנות הזמין את המוהל למול את בנו ואחר שאל אותו , למה תלה שעון כשלט למקצועו?, "נו" אמר המוהל "ומה אתה חושב הייתי צריך לתלות שם?".
'הספר בכפר'
שלטי חנויות יכולים להיות מאד מענינים ומיידעים ויכולים להיות מבלבלים, גם בצורתם וגם במה שכתוב עליהם. יש בערי הארץ 'חוק שילוט' עירוניים שאומרים שרוב השלט צריך להיות בעברית, ורצוי/מותר גם בערבית והמטייל ברחובות ערינו רואה כיצד הרשויות אינן אוכפות חוק על עבירה שנעשית ונראית לעין כל.
שלטי חנויות הם חלק מהתרבות הסביבתית שלנו, על כן חשוב ששפתם וחזותם יהיו מובנים וברורים ושהם לא יכערו את הרחוב, בגודלם, צורתם או הכתוב עליהם.
אני מעדיפה ששם החנות יהיה קשור למה שמוכרים בה, וחובבת במיוחד שלטים מקוריים שעליהם יש
שלט החנות הכי יפה שראיתי והוא בשכונה שלי
משהו חזותי. לאחרונה שמחתי לראות בשכונתי שלט מרהיב עיניים שמדגים לעין כל מה מהות החנות. הביטו עליו, כמה הוא ברור לכל ויפה, נזכרתי שיש לי עוד כמה תמונות של שלטי חנויות שצילמתי לזכרון.
לפעמים לחנות אין 'שלט' ממשי, אבל החנווני או בעל המלאכה מציג את מרכולתו בצורה שמראה מה הוא מוכר. בעיר התחתית של חיפה, כמו בערים בעלות היסטוריה אחרות ראו פעם הרבה חנויות כאלו. באופן מפתיע ה'חנויות לכאורה' שהן יותר על תקו של דוכני שוק, שהולכות וממלאות את אמצע רחוב הרצל, שוב חוזרות לסגנון זה, של 'אי שילוט והצגת המרכולת בפתח החנות'.
חנות הפחח שהיתה בעיר התחתית
שלט לא ברור , אבל סתם מראה מלבב מכרו שם כל מיני 'שמונצאס'
שם מצוין, ואפשר לאמר אופטימי
