אנו סומכים על מראה עינינו, אך האמת היא שאנו גם 'רואים' במוחנו שמזהה צורות וחומרים.אני נהנית לראות עבודות אמנות שבהן האמן יצר במקום שבין ראיית העין וראייית=ידיעת המוח, לסברתי זה מוסיף לעבודה אתגרי חשיבה נוספים. זה מכריח אותנו הצופים להשתדל ולהבין מדוע האמן/ית בחר/ה להתבטא באופן הנראה לנו, מבקש לנבור בתודעתנו ואולי לזעזע מעט את אוצר המוסכמות שלנו.
את העבודה הזו קבלתי מהאמנית שבקרה בארץ ב'סימפוזיון הבינ"ל לאמנות הטקסטיל' שהתקיים בקרית טבעון בין ה28/9 ל12/10 1993. אלו קרעי משי צבועים ביד ומקופלים על קרטון.
המטף לכיבוי אש , נראה לרגע אמיתי, למעשה הוא עשוי מחומרים דליקים מאד. בלימודי בבוסטון הכרתי אמן שגילף מטף מעץ. יצירת מטפים מחומרים דליקים, יכולה להיראות כמעין הלצה, או אמירה פילוסופית כלשהי.
כל אחד לפעמים שופך מלח על השולחן, אך לא כל אחד רואה את היופי שבדבר,האמנית הנהדרת אנו טואומינן לקחה מלחיות אמיתיות השחילה חוטים דרך אחד הנקבים שבמכסה ויצרה מפיות תחרה
שמדמות מלח שפוך.
בשוקי פשפשים היא אספה ורכשה 'מחזיקי סירים' שצונרו בקרושט, ותלתה אותם על הקיר. נשים באירופה מרבות לעשות מחזיקי סירים, משאריות חוטים שנותרו מסריגת בגדים. מחזיק הסירים מונע כוויות כאשר צריך להחזיק סיר חם. העבודה קטנה אפשר לשאתה בכיס או בתיק ולעשותה ברגעי פנאי 'בין לבין'. צמד מחזיקי סירים נחשב כמתנה נאותה לחברים ובני משפחה, וכן מרבים למוכרם בבזארים כשאוספים כסף לצדקה כלשהי. תליית המפיות בצורה של פרח ענקי על הקיר נראית לי כמחווה לכל הנשים האלמוניות שיוצרות למען משפחתן
'עיגולי צבע אמיתיים' 2005-1997 Anu Tuominen
מידות האוהל הן 100X230X390, אוהל ראוי למגורים, אך אין בו הרבה מחסה לא מאיתני הטבע ולא ממבטי אנשים. התחרה מעצם עשייתה מאפשרת למבטים להציץ. תחרה מעלה בנו מחשבות על בגדים יפים ועדינים. תחרה הרבה פעמים נעשית בידי עניות. תחרה מקשטת בגדים תחתונים ובגדי שינה.בזמן המלכה ויקטוריה, עשיית תחרה היתה לעיתים הפרנסה היחידה של נשים באירלנד בתקופת הרעב הגדול שם ולכן המלכה ויקטוריה המליצה לכל האצילות לקנות הרבה תחרה.
ב-1989 פרסמו שני יוצרים בריטיים ספר שקרא תגר על מוסכמות העבודה בקרושט. עד אז היה מקובל לעבוד עם תך אחד לאורך שורות ישרות. הם הציעו לנצל את תכונות אופן העבודה הזה שאינו מחייב הצמדות לשורה, וליצור בצורה חופשית יותר Free form
The Crochet Workbook by Sylvia Cosh and James walters,B. T. Batsford,
ספרם מלא ברעיונות מקוריים שבאו לשחרר את הקרושט ממגבלות המוסכמות. הם עודדו את היוצרים ליצור ולא רק להעתיק, לחשוב ולא לפחד להתנסות בדברים שלא נעשו קודם.
בראשית שנות ה-1970 הוזמנה פארן גלר קון, שכבר היתה ידועה אז כאמנית סריגה, לאוניברסיטת וושינגטון להדריך שם סדנה לסריגה יצירתית. היא עודדה את תלמידיה להתנסות בצורות שונות, לערבב חומרים שיפודים בגדלים שונים ובקיצור לסרוג משהו יצירתי אמנותי. אחד הנימוקים שניתנו להקמת הסדנה היתה כי החומרים זמינים וזולים, ואפשר להשתמש בכל חדר פנוי ללא צורך בציוד מיוחד ויקר. אמרו גם שזה טוב לפיתוח תיאום עיניים וידיים. פארן כותבת שהכיתות הללו לימדו אותה הרבה על היצירתיות החבויה בכל אדם, כי כדאי לעודד כל אחד/ת לנסות וליצור משהו. מנסיונה בקורסים נולד ספרה החמוד Knit Art , Ferne Geller Cone, Van Nostrand Reinhold company, 1975.
כוס התה מזכירה לי את כוסות התה של נטע עמיר – http://www.flickr.com/photos/bobilina/sets/72157614929338142/
ממליצה לך, אם את לא מכירה אותה, להציץ באתר שלה – http://www.netadolls.com/#!
ובבלוג שלה – http://bobilina.blogspot.com/
בקרוב תיפתח תערוכה שלה בתל אביב, אני אשלח לך מאוחר יותר את ההזמנה במייל.
תודה ארבל שהזכרת לי אמנית נהדרת זו, כבר 'בקרתי' פעם באתר הבובות שלה. נפלא שאמניות ממשיכות בדרך אמנות הסיבים. תודה גם על ההשמנה לתערוכה אני אעביר אותה לעוד מתענינים/ות.
אם אני כבר ממליצה על אמניות – נתקלתי היום בעבודות המעניינות של האמנית הזאת – http://www.carolmilne.com/ (סריגי זכוכית!)
אהבתי את המלחיות
אחלה כתבה
תודה על שהזכרת לי שלא חשוב מה הנושא-חשוב מה ואיך עושים ממנו