זוהי סריקה של פרסומת שהופיעה לפני הרבה שנים בעתון Ariadne שמחתי בה מאד כי בהיפוך מהביטוי הידוע , דווקא מאד רציתי להעלות חרס…את אריח החרס עם תמונה זו… בידי!. ציור של אורג היושב על ספסל 'נול האיכרים'.
אינני אספנית אריחים, אך ביקורי-קרובים בארץ שייצרה אריחי-קיר כל כך יפים, עם שלל ציורי נושאים אנושים פתח לי שער לתרבות עתיקה זו. סגנון הציורים הללו כל כך מפורסם שמי שקונה שוקולד עם ציור אריח מיד מזהה אותו כשוקולד הולנדי. ציורי האריחים 'תורגמו' גם לרקמות ולעוד אופנים חזותיים.
האמן יצחק דה לנגה, מנהריה http://www.delange.co.il/ משתמש בציורי אריחים, לרוב בגווני 'כחול דלפט', כדי לספר שההיסטוריה המשפחתית שלו קשורה להולנד. האריחים המצוירים, נותנים בצד ההצהרה
הגיאוגרפית, גם תחושה של מעין נקיון וסדר כמעט סטריליים, עוד מעט הדודה תגיש לדוד או לך הצופה כוס תה או קאקאו. אסור להרים קול, לא מדברים על דברים רעים, הכל נקי ומצוחצח, אוכלים פרוסת לחם בסכין ומזלג. יצחק הוא אמן ישראלי כשהוא מצייר את האריחים הוא מכבד ומוקיר חלקים מהתרבות שבה גדלו הוריו.האריחים תמיד בגבם של המצוירים שלו הם העבר שלהם ושלו.
כאמור אינני אספנית ובטח לא מומחית אריחים, אני פשוט אוהבת אותם, מתענינת בנושאי הציורים ומתפעלת מהחלוקה של משטח האריח, לאיור מרכזי ופינות. פה ושם חטאתי וקניתי אריח שהקסים אותי, בני משפחתי גם כן מוצאים לי אריחים שמאד מענינים ויפים בעיני וכך בלי שהתכוונתי יש לי אוספון קטנציק . חלקו תלוי על קירות, לחלק טרם מצאתי סידור תלייה טוב וחזק שישמור על האריחים, אך זה בתוכנית.
את האריח הזה מצאנו בפרוגיה [Perugia] , באיטליה. האריח הזה מיד משך את עיני, כפל הדמויות
הצבעים היפים. המוכר הסביר לנו שהציור נשען על מסורת עתיקה של המלחמה בין הטוב לרע.
לא רק ציור האמצע יפה, יש גם מסגרת וכל הרקע ממולא, מה שהעלה אצלי סברה שהציור אולי הועתק משטיח ארוג [ששם יש הכרח, לראות את הערב בין חוטי השתי], אך לא מצאתי סימוכין לכך ויכול להיות שזו היתה פשוט מסורת מקומית. אולי אמצא פעם יותר מידע על כך.
שתי הפנים מעניניות ההבדלים ביניהם קטנים וכל הציור משעשע אותי כאילו צויר עם קריצת עין שובבה.
ב-1959 בקרתי קרובים בהולנד. בת דודה של אבי עבדה בחנות שבה מכרו אריחים הולנדיים, בובות הולנדיות, סובינירים לתיירים וכדומה, ממש ליד הארמון בכיכר הדאם. יום אחד היה שם צייר אריחים מדלפט, קרובתי הציגה אותי בפניו כ'ילדה מארץ הקודש' והוא צייר לי על האריח אותי ואת ה'חתול שלי'.
האריחים ההיסטוריים הכי מסקרנים הם אלו שמתארים בעלי מלאכה או מקצועות. סופר לי שפעם היה נהוג לקשט את סדנאות היוצרים באריחים שמראים מה מקצועם, מלבד היופי שבדבר, זה גם שלט מקצועי, בתקופה שלא כולם ידעו לקרא.
את שני האריחים האלה הביאה לי דודה רבא בפ' דה יונג, לדבריה את השמאלי עם ציור עקרת הבית,
אסף עבורה במלה"ע ה2, חבר מחתרת אנטי נאצית מבית הוריה, כלומר בית הסבים רבאים שלי משפחת כהן באוטרכט. במשך כמה ביקורים הביא לה יחד עם תלושי מזון, קצת תפוחי אדמה ופתקים מהבנים, גם כמה מהאריחים הללו, אותם הציל מהבית ההרוס. את האריח עם החיט נתנה לי בפעם אחרת, ולא זכרה בדיוק מאין זה הגיע אליה.
בכל רחבי אירופה, נוצרו אריחים עם 'טעם מקומי' כל ארץ ומסורותיה. בולנסיה שבספרד, ביליתי יום שלם במוזיאון קרמיקה שכל קירותיו היו עם אריחים בשלל צבעים בעיקר עם דוגמאות סימטריות רבות בהשפעה של שנות השלטון המוסלמי. הפורטוגלים עושים אריחים יפים מאד ואפילו פיתחו אריחים עם תכונות בידוד =azulejos ששומרים על קרירות בחדר בזמן הגיהוץ, כמו שנראה בתמונת חדר הכביסה הזה בספר על תולדות כלי המיטה. The Book of Fine linen, by Francoise de Bonneville , flammarion, 1994
רובנו לא מחפשים את ההסטוריה של היצירות אבל כאשר הן מוגשות לנו כך זה מצית התעניינות וגורם להתבונן לעומק גם בסביבתנו.
תודה אריאלה על המחמאה היפה! מרים
אמנות אריחים היא אמנות נפלאה. אמי וגם אני אוספות קצת פה ושם להדביק על משטח שולחן או לתלות על הקיר. במיוחד אוהבות את אריחי דרום איטליה. בסרט "תחת שמי טוסקנה" אפשר לראות דוגמה.