את חצאית הג'ינס הארוכה, עם הדימוי כאילו עשו אותה ממכנסים, קניתי ב1999, קצת אחרי תערוכת היחידה הראשונה שלי "בדים זוכרים", ככה אני זוכרת את תאריך קנייתה. בדרך כלל לא נהגתי לקנות חצאיות מוכנות, אבל פה ושם פגשתי חצאית שנראתה לי מתאימה, נוחה ולמה לא להודות גם במחיר זול וקניתי. אהבתי ועדיין אוהבת את הצורה, הגוון הגיזרה ובעיקר את האורך, כיון שאיני אוהבת ללבוש מכנסיים ארוכים, אז החצאית הזו משמשת אותי בעונות שבהן רוחות קרירות עדיין נושבות פתאום באמצע היום או עם שקיעת השמש. בעונות המעבר מעל גרביונים, בקיץ מעל סנדלים.
בתקופה האחרונה עקב שינויי הגוף, קשה לי כבר ללבוש חצאיות שצריך להעביר מעל לראש. נוסף על כך התרופות שאני מקבלת למחלות הראומטיות, גורמות לי לאבד משקל והחצאיות נופלות ממני. למזלי תמיד אהבתי חצאיות מעטפת וגיליתי שהן הכי נוחות לי גם במצב החדש, אז החלטתי להפוך את כל החצאיות לחצאיות מעטפת.
עם החצאיות הרחבות לא היתה בעיה. בחצאית רחבה, פותחים תפר אחד או אם יש שניים ומעדיפים
סימטריה, לחתוך את החלק הקדמי לשניים. מעבדים יפה את השוליים, ומחליטים אם להוסיף רצועות, או אם מספיק לחבר בפשטות שתי לחצניות גדולות, משני צידי האזור הכפול על הבטן וקרס שיאחוז יפה בשול הקדמי .
בחצאיות צרות כגון חצאית הג'ינס, זה דורש קצת יותר עבודה. לאחר פתיחת התפר הקדמי, ראיתי שבחגורה הקיימת שחלקה עשוי משני קטעים מכווצים בצדדים, אין אפשרות להשתמש שוב על החצאית הממוחזרת. אז גזרתי אותה. וכשמדדתי את החצאית סביב ראיתי שיהיה עלי לעשות כמה תפרי הצרה במותניים, לפני שאתפור חגורה חדשה, כמו כן למרות שהחצאית תלויה עלי יפה, הרי כשאצעד היא תיפתח מעל לברכיים שלי. הבנתי שעלי להרחיב מעט את השוליים הקדמיים. כיון שיש לי כבר כמה שמלות עם הרכבי בדי ג'ינס וטלאים, רציתי בפתרון אחר. חיטוט במאגרי השאריות, העלה בד ברוקאד, מחצאית לשעבר והוא ממש מתאים מבחינת המרקם והצבעים לבד הג'ינס. מדדתי וחישבתי וחתכתי שני משולשים שפיציים ותפרתי אחד בכל צד של חתך האמצע לשעבר של החצאית. כמובן שנשאר הסימן הדהוי של המיפתח הקדמי עם הרוכסן. אבל בימינו כבר לא מעלימים דבר כזה, להיפך זו צורה להביע בה את העובדה שאני ממחזרת.
הוספתי גם כיס במידת הטלפון הנייד, על הצד הימני הקדמי. וגם את החגורה החדשה חתכתי מאותו הבד. אני עדיין מתלבטת אם להוסיף כיס נוסף מאחור או כיס נוסף מקדימה.
עיצוב מקסים!
תודה שולי מרים