ביום האחרון של אפריל, נסעתי לתל אביב לפגוש את חברתי לינדה בר-און ולבקר עמה בתערוכת ה'מפה' . המוזיאון נפתח ב10, לכן החלטנו להפגש בתחנת סבידור ב8.30 , לנסוע לטייל ביפו ואח"כ להצפין למוזיאון.
מבט מהגשר של תחנת הרכבת
מבט אל מחוץ לתחנה מהגשר הפנימי
הגעתי קצת לפניה ונשארתי על הגשר שמעל למסלולים. תחנות רכבת תמיד מקסימות אותי. בימי חיי ודאי עברתי במאות תחנות ועדיין הן מפעימות אותי. אני שונאת פרידות אבל אוהבת לצפות למישהו/י. אני מוקסמת להתבונן באנשים הרבים העוברים חולפים על פני, עולים ויורדים מו הקרונות , עוברים מרציף לרציף, או יוצאים מן התחנה. מגוון המלבושים, התסרוקות, ארשות הפנים הם הסלט האנושי של סביבתנו, הם כולם מענינים. כל אחד ואחת הולך לאנשהו.
אני מתענינת גם במבנה התחנות וכיצד סגנון הבניה שלהן מותאם לארץ שבה הן נמצאות. תחנת סבידור אמנם שקועה באפיק נחל, אך יש לה נקודות מבט אל הבנינים שסביבה. זה בולט בשנים האחרונות כשכל הזמן בונים עוד ועוד מגדלים מסביב לתחנה.
חברתי הגיעה די מהר ואנו נסענו ליפו באוטובוס. יפו הולכת ומשנה את פניה ואופייה. יש שם הרבה בנייה של בתים חדשים ואפילו מתחמים סגורים של בתים. השווקים והרוכלים לאט לאט נעלמים וותר חנויות יוקרה תופסות את מקומם. חברתי מטיילת שנים רבות ביפו ככה שהלכנו בכבישים לא מוכרים לי . לא הרביתי לצלם, ספגתי מראות. ראיתי בניה חדשה יקרה. שמעתי המית בניה. אך גם ראינו כמה חנוית קטנות מפעם.
בניה חדשה ביפו . קל נשאר במרכז החצר ועובדים סביבו, אך הוא אינו ממוגן נגד מכות של כלי עבודה
נופי יפו כעת
יפו בנין עתיק ומגדלי תל אביב במרחק
יופי של תליית תכשיטים ביפו
תכננתי לקנות סנדלים חדשות, אבל אני כמעט מתביישת לספר שקניתי שתי שמלות חדשות. מזמן לא קניתי בגדים. אני בדרך כלל תופרת לעצמי או ממחזרת מבגדים ישנים. דוקא בגלל זה כשראיתי את קולב שמלות הפשתן וביניהן אחת בצבע ירוק כהה עמום, עם כפתורים לכל האורך ,כיסים ותפורה היטב שנשאה חן בעיניי, והמחיר היה מאד סביר מדדתי אותה מעל לבגדיי וקניתי אותה. זה ממש השתלם לי, גם הזמן שאני מקדישה לתפירה, אף על פי שאני נהנית מכל רגע, הוא זמן יקר.בחישוב חומרים ועבודהץ היה מאד כדאי. המשכנו לטייל בכמה סמטאות יפות ועברנו ליד חנות מקסימה. שם נכנסנו להסתכל וחיבבתי שמלת כותנה ארוכה עם שרוולים באורך 3/4 עם דוגמת פרחים נהדרת , כיסים, פתח צואר מענין, ושוב מחיר כל כך טוב, מדדתי וקניתי. אצטרך אמנם מעט לקצר אותה אבל זו טרחה קטנה. אז קצת הפתעתי את עצמי והתפנקתי קצת לקראת יום הולדתי ה75 הקרב ובא.
שתי השמלות החדשות זו על גבי זו
רק בערב כשהגעתי הביתה והוצאתי את שתי השמלות מהתיק לתלות אותן על קולב, גיליתי שאני אוכל ללבוש אותן זו על גבי זו אם ארצה.
אח"כ קניתי סנדלים חדשים שגם הם מתאימים לשתי השמלות ולעוד בגדים שיש לי.
ליד יצירתי 'זלפה' . צילום לינדה בר-און
עלינו על אוטובוס אחר שהביא אותנו עד למוזיאון הארץ. התישבנו קודם לאכול צהריים. ואז בנחת נכנסנו לתערוכה. היו אנשים שעמדו בדיוק לפני היצירות שלי, נעמדתי לידם מקשיבה לדבריהם. אחר הצגתי עצמי ועניתי לשאלותיהם. דברתי גם על יצירות של כמה אמנים אחרים. בילינו שם כמה זמן והיו עוד אנשים. רוב השאלות היו עניניות. שאלה אחת היתה לא לענין:"כמה זמן עבדת על זה?" מה אפשר לעשות אינני מדפיסה כרטיס עבודה אני לא יודעת. גם לא בדיוק חשוב לי. הן צומחות היצירות כל אחת בקצב שלה. לעיתים אני עובדת על אחת לעיתים על שתיים או שלוש. כמה גברים לא הרגישו נוח עם רקימה או הטלאה כאמנות. הם ניסו להיות מנומסים אבל איכשהו ההתבטאויות שלהם נשמעות קצת מעליבות. אחד אפילו הסביר לי שנשים הן לא אמניות כל כך טובות , אם בכלל.
החלטנו לרדת לתחנת הרכבת של האוניברסיטה וטוב שעשינו זאת. כי כאשר עליתי לרכבת ראיתי אשה מברכת את לינדה בהתלהבות רבה, חשבתי שהן מכירות. למחרת שמעתי מחברתי , שהאשה זיהתה אותה מביקורה בתערוכה שהיתה ללינדה בבאר שבע. זה היה סיום נהדר ליום שמח.
