עדיין אתנו

סודר הארן הלבן שסרגתי פעם לבעלי

גילוי נאות, אני שומרת על דברים. רהיטי עץ מטופלים מדי פעם בשמן רהיטים. מכונת התפירה נשלחת לניקוי וכיוון כל שנה. יצירות בד ואחרות מנוגבות מאבק ושאר מרעין בישים. אפילו סחבות רצפה מכובסות מדי פעם. מחפשת כורך לספרים בעיקר למילונים. אך למירב התחזוקה זוכים הבגדים שלנו.

פעם  לא צילמתי את בגדינו,  עלי להודות שזה גם לא נראה לי משהו שיאה או נהוג לעשותו. כיום נסחפתי כמו כולם לתעד את מעשי ידיי. בגדים חדשים זוכים לצילום, מיד עם גמר תפירתם, או סריגתם. הישנים לא מתועדים אלא כשצילמו אותי.  לכן החלטתי לאט לאט לצלם גם את בגדיי הותיקים שכבר שרתו אותי שנים רבות והם עדיין אתנו.

לפני כ30 ועוד שנים, חשקתי בחצאית צמר משובצת, ירדתי לחנות 'רוטבוים' בהדר לראות מה יש לו בחנות.  לשמחתי גיליתי שיש בד משובץ מצמר נקי. ולידו בדים בעלי צבע אחיד, הזהים למשבצות שונות של הבד המשובץ. קניתי מספיק בד לחצאית, הוספתי בד בצבע 'בורדו' למעיל תואם. תפרתי לי חצאית ומעיל  ואז גיליתי ששארית הבד המשובץ שנותרה לאחר חיתוך החצאית מתאים להיות צעיף רחב וגדול. שלושת הפריטים הללו עדיין משמשים אותי כל חורף. אני לובשת אותם ביחד בצמדים או כבודדים עם שלל סוודרים וחולצות.

החצאית והצעיף מבט מלפנים

החצאית והצעיף מבט מאחור

חצאית ומעיל מבט מלפנים

חצאית ומעיל מבט מאחור

מצאתי פעם בחנות בד סארי הודי, די בלוי וקרוע, זה היה בדיוק לפני הפתיחה של תערוכה שאצרתי אצל

פתיחת תערוכה 'בדים זוכרים' בסימגלרי במגדים חצאית וחולצה מסארי

סימה סלע בגלרית 'סימגלרי' ז"ל במגדים. בין הקרעים הצלחתי למצוא מספיק בד ליצירת חצאית ועליונית. כיון שהבד היה שקוף תפרתי גם כמה שמלות כותנה ישרות גזרה שאלבש מתחת לסארי. צמד בגדים זה שימש אותי בעיקר לפתיחות תערוכות ומקומות שרוצים לכבד בבגד חגיגי במיוחד.

חצאית מבד הסארי

עליונית מבד סארי

את הבגדים ששיניתי במשך השנים כבר הראיתי וכתבתי עליהם ברשומות שונות, כרגע אני רוצה לציין את אלה שעדיין נמצאים ונלבשים כמו שעשיתי אותם. אחד מהם הוא המעיל החם שלי ,שתפרתי בגזרת מעיל נזירים. [לאחרונה חשבתי שאני רוצה להוסיף לו חפתים לשרוולים] . בכוונה אני מציינת את שנת העשייה שלהם. אני חשה שבשיח הקיים היום על אופנה ברת קיימא, נעלמו קצת העידודים והחיזוקים לגבי תחזוקה וטיפול נכון בבגדים שיש לנו. ציון שנת העשייה הוא אם כך עידוד שזה אפשרי.

כל המשפחה באפודות , אבא ובן בדומות.

פעם היו סורגים בגדי 'אבא ובן' וככה  במרץ 1976 סרגתי לבעלי ולבן אפודות דומות,כמובן במידות שונות. אגב עצה קטנה למי שסורג משהו כזה, סרגו קודם את הגדול, אני התחלתי בקטן ואז סריגת הגדול נראתה משימה בלתי נגמרת. האפודה של בעלי עדיין בשימוש.

תיק שקבלתי מלילה ז"ל

ביוני 1976 קבלתי מלילה גליק ז"ל בת דודה של חמי תיק תפור יפה ובו חתיכת בד דומה. מהבד תפרתי חצאית מעטפת אותה לבשתי שנים רבות. עד שהתבלתה מרוב כביסות ויצרתי ממנה משהו חדש. התיק עדיין משמש אותי עד היום.

בספטמבר 1977 סרגתי לבעלי סוודר 'ארן' לבן שהוא לבש מספר שנים.  הסוודר שמור ובימים אלה אראה מה אפשר לעשות אתו.

בינואר 1981, לאחר נסיונות שונים לסרוג בגדים ללא תפרים, ולאחר סריגת מספר אפודות כאלו, קבלתי את ספרה של מרגרט יוברט One piece Knits that Fit וסרגתי את הסוודר ללא תפרים הראשון שלי כולו בחתיכה אחת. והוא עדיין משמש אותי חורף אחרי חורף. השנה נזקק לתיקון קטנציק בחפתי השרוולים.

ב1983, סרגתי לבעלי סוודר בורדו , לפני כמה שנים הפסיק ללבוש אותו והוא עבר אליי ואני לובשת אותו הרבה מאד כי הוא חם והצבע מתאים להרבה מהחצאיות שלי.

בדצמבר 1984, סרגתי לבתי סוודר חום עם פסי קישוט בצבע פטרול, אני לבשתיו מספר שנים וכעת הוא עבר לחברה שלי שנהנית ממנו כיום.

את הסוודר הוורוד סרגתי בזמן מלחמת המפרץ הראשונה, לאחרונה תקנתי את האימרה שלו שקצת התבלתה.

אפודה ישנה שקבלה שיפוץ קטן -לפני

אפודה ישנה שקבלה שיפוץ קטן- אחרי

סוודר שסרגתי במלחמת המפרץ הראשונה

מעיל צמר בורדו בגזרת מעיל נזירים