את תמר מגדל פגשתי כמה וכמה פעמים בבית האמנים של חיפה, שם היא הציגה צילומים מענינים וגם צילמה את הנוכחים בשקיקה רבה. לפני כמה חודשים זכתה בפרס השני בתערוכה של 'צילומי רכס הכרמל'. כך שמיד הסתקרנתי כאשר קבלתי את ההזמנה לתערוכה מצילומיה, שמוצגת בבית חנה חושי.
שם התערוכה הבטיח ענין "נשים בישראל, קובה, מרוקו ואוזבקיסטאן" , נכתב בהזמנה שיש גם צילומי בדים, אז אני לא אפסיד תערוכה כזו ועוד בעירי ! התקשרתי לתמר ובקשתי אם תאות להיפגש עמי בתערוכה שלה, היא נאותה ונפגשנו.
תמר עטויה בצעיף טוארגי
הקדמתי מעט להגיע עליתי במדרגות אל האולם ומול דלת הכניסה פגשתי את צילום עיניה של תמר, העיניים שרואות ומצלמות הכל.
כמובן ששאלתיה מי צילם את התמונה המקסימה הזו והיא סיפרה שבטיול במרוקו נכנסה לחנות בדים. אחרי שבקשה מהמוכר שיראה לך כיצד עוטים את הצעיף הכחול, תלבושתם המסורתית של בני שבט הטוארג היא גם בקשה ממנו שיצלם אותה. מזכרת נהדרת.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%90%D7%A8%D7%92
תמר היא צלמת טבעית, היא היתה מורה לחינוך גופני והינה בעלת תואר באמנות, שילוב שאולי מסביר את ענינה המיוחד בתמונות זורמות עם תנועה שמספרות סיפור, בהתבוננות בצילומיה יש הרגשה שהיא 'עוצרת' לרגע את המתרחש מול עיניה הסקרניות. כל תמונה היא קטע סיפורי. המצולמות מתמסרות לה כיון שהן מרגישות שהיא מכבדת אותן ואת חייהן.
טוב שלא היו פתקי הסבר, כי לתערוכה של תמר צריך להקשיב, להתבונן ולשמוע את הסיפורים שהיא הנציחה במצלמתה. לעומת זאת טוב שתמר שלחה לי שמות יחד עם קבצי התמונות ששלחה לי באדיבותה הרבה.
בצילום הזה התאהבתי מיד. בקובץ שתמר שלחה לי כתוב 'נשים במרוקו'. איזו תמונה מופלאה, איננו רואות את פניהן אבל אני חשה את המאמץ שהן עושות לפרנסתן, את הזיעה שוודאי נוטפת ממצחן.
זוהי 'מוזגת תה באוהל אירוח בסהרה', תמונה מדהימה, אני מריחה את ריח התה המהביל, מחבבת את האשה שמרוכזת כל כך במזיגה.
תמר ספרה לי שהאשה הזאת טוחנת את אגוז הארגן, עץ שגדל במרוקו. את האגוז דופקים עד שישבר לשברים כמו שרואים בסל מצד ימין, ואז טוחנים /מועכים את השברים ומפיקים מהם שמן סמיך, שמממנו מכינים גם מזונות וגם מוצרי קוסמטיקה. מי שרוצה לדעת יותר על עץ זה יכול לקרא http://www.arganoil.co.il/132921/%D7%A2%D7%A5-%D7%90%D7%A8%D7%92%D7%9F
ככל שאני מכבדת ומבינה שטוב שמקומות ציבוריים כמו בית חנה חושי מציגים אמנות, אני לפעמים מצטערת שאין להם קירות יותר רחבים וסידורי תליה קצת יותר נאים. הצילומים של תמר מפעימים ולתחושתי צורת התצוגה אינה מספקת להראות אותם בכל עוצמתם.
שאלתי את תמר ממתי היא מצלמת והיא ספרה לי שמאז 1969 שאז רכשה מצלמה כמעט במקרה, היא אינה חדלה מלצלם את חוויותיה.
ללכת לראות ומומלץ לעקוב אחר המקומות שבהן היא תציג!!!
כאשר ספרתי לבני על התערוכה אמרתי לו בטעות שהיא ב'בית אמא חושי', במקום 'בית חנה חושי'. על כל פנים חושו לראות!!!
