לאחר שהכנסנו את כל השיקופיות הישנות למחשב, התחלתי להתבונן עליהן. לצערי הרבה מהשיקופיות הישנות של אבי שאותן קבלתי ממנו כבר לפני מספר שנים בקופסא עם הכותרת 'תמונות מישראל וחיות שונות', לא שמרו על איכותן המקצועית. אך בכל זאת ראיתי כמה שעניינו אותי באופן מיוחד, כי אלו מסוג הצילומים שגם אני הייתי מצלמת. הן לא שמרו על מלוא יופיין אך עדיין יש בהן משהו שאפשר להתפעל או להתרשם ממנו.
הארי כהן – מועדון הים התיכון אכזיב 1961
הארי כהן -מועדון הים התיכון אכזיב 1961
הארי כהן – מועדון הים התיכון אכזיב
הארי כהן -ענף יבש 1963
הארי כהן- חוף הכינרת 1963
הארי כהן – טיול לעכו 1961
הארי כהן – קוצים בדרך למונפורט 1961
הארי כהן – פסולת תעשיה ליד עכו 1961
הרי סלילת כביש
למען הסקרנות וההשוואה הנה צילומים של בני אורי Uri Bruck – flickr
ושל בן דוד שלנו ויקטור דוראן (Victor Duran)
הארי כהן – המונטפורט 1961
הארי כהן -שערות השולמית
הארי כהן – מוטפורט 1961
הארי כהן – גבול ירושליים 1963
הארי כהן- גבול ירושליים 1963
הארי כהן – אשלים בנגב 1961
הארי כהן – קיסריה 1961
הארי כהן- עננים
יכול להיות שזה תורשתי ויכול להיות שלא. צילומים יפים שאפשר להשיב להם את צבעיהם המקוריים בעריכה במחשב. כדאי לנסות.
האם סגנון צילום הוא תורשתי ? ותשובתי ..אבא הוא ואי אפשר להתעלם. לשנות סגנון כן אפשר . ברוב המקרים לכבוד יחשב אם יש המשכיות. ברוב המקרים הטבע מכוון להמשכיות. כן..בכל התחומים כולל צילום..! אני מצלם עשרות שנים וצילומי נלמדים ברחבי העולם. הייתי רוצה שכל פעם שמזכירים את שמי יכירו גם את שם אבי. לאמור אברהם בן מנחם. כן אני חושב מידי פעם איך אבי.אבא שלי שחסר לי כבר 30 שנה היה מצלם. את התמונה. המטרה של כל יצור חי הן צמח והן בעל חי בטבע היא להמיך את מינו אישיותו ועוד. משפחות בהם יש המשכיות ..גם בסגנון הצילום הן מאושרות יותר לטעמי. ואפשר גם לפתח סגנון נוסף אישי בנוסף לסיגנון הצילומי התורשתי. שלושת ילדי מצלמים. לכל אחד מהם סיגנון משלו. לכולנו ביחד יש אהבה לצילום. בכל תחום בו הם עוסקים אני מאחל להם תהיו טובים ממני..! מסורת ותורשה הם דברים מכובדים בעיני והם תורמים להמשך השיפור לא פחות מהתהליך האבולוציוני או השינוי הדרסטי. לסיכום..אני מאחל לכל אחד שיהיה הוכחה לסיגנון צילום תורשתי ויוסיף את הצבע..שלו..!
שלום לך סא"ל במילואים אבי גור. ברוך בואך לבלוג שלי. אני מקווה שגם תציץ ברשומות אחרות וכמובן גם בצילומיי שלי. אני חשה שמה שכתבת כאן יצא לא רק ממחשבותיך אלא ממעמקי הלב שלך. אני מצלמת מתוך לבי, סקרנותי, מרצון לספר סיפור חזותי. לרוב לא כדי להראות למישהו אחר אלא כדי לשמר מראה שמשך את עיניי. לא חושבת שאי פעם נעצרתי לחשוב איך אבי היה מצלם משהו. רק כעת כשהכנסנו למחשב כל כך הרבה תמונות ושיקופיות. ראיתי שישנמצאות שם תמונות עם 'סגנונות' ונושאים דומים. אני מודה לך שטרחת להגיב ולהשתתף בדיון. מרים