קודחים מעונות חדשים בטכניון
על הגבעה, שאני רואה מחדר העבודה שלי, רואים גוש אחד של מעונות הטכניון, טובל בירק. בימים אלו התחילו לחפור שם כביש חדש וכנראה גם ייבנו מעונות חדשים. בינתיים אנו 'נהנים' מנקישות טרקטורי הקידוח, שתמיד מזכירים לי טיפול אצל רופא שיניים , טוק טוק טוק קצבי רועם על הגבעה מהדהד אל בתי הרחוב שלנו ושב ומטקטק באוזנינו. זה משתלב ברעשים של שיפוץ הבית השכן. כשדיירי הרחוב נפגשים כעת, הם שואלים זה את זו כיצד השני מחזיק מעמד ברעש הזה.
'נלבישך שמלת בטון ומלט' כמו ששרנו בהתלהבות
יש פיגום לשכנים וחבל הכביסה שלי ריק
פיגום עם בטון
בצעירותנו. מאז שאני חיה בארץ בונים סביבי, מאז שאני חיה בחיפה, הייתי שותפה סבילה לבנין שכונות שלמות, סלילת כבישים וכדומה. תמיד התבוננתי בענין רב בעשייה הזו. אני בטוחה שכמוני אנשים רבים יודעים היטב כיצד נראים ונשמעים הליכי בנייה, לכן אני תוהה פעם אחר פעם מדוע הליכי הבנייה/שיפוץ וכו"לי שאנו רואים סבייבנו הם כה איטיים והרבה פעמים לא יעילים , לא נעשים בסדר הנכון ומעל לכל הופכים למטרד לכל מי שגר בסביבה. כשמתבוננים ב'מקומות' אחרים, אנו רואים שאזורי בנייה גדורים וסגורים מסביב כך שפחות רעש ואבק יטרידו את הסביבה, גם את הטבע וגם את האנשים? אז נפלא שבונים, אבל למה אין קצצצצצצצצצת התחשבות בסובבים?.
בינתיים כולנו ממשיכים בעשייתנו. נזכרתי שטרם סיימתי את הפיכת 'קיץ חורף' בארונותינו וכדאי שאעשה זאת בטרם יהיה אמצע החורף. ימיי מחולקים כעת בין קריאה כתיבה בשעות השקט ועשיית דברים שדורשים פחות ריכוז בשעות הרעש. נוסף לאי נוחות זה מעייף, חבל הכביסה שלי אינו זמין לי כעת כי הוא סובל מגלי אבק ובטון. אני חיה בלו"ז שמישהו אחר קבע עבורי, אני יעילה פחות ונמצאת בפיגור בלוח העבודה שקבעתי לעצמי. אז סיימתי סידורי ארונות, מיינתי כל מיני ניירות ץ איני יכולה לתפור בשעות הרעש על מכונת התפירה כי הקיר שלה צמוד למקור הרעש, אז אני מחפשת פינות רחוקות ומתקנת תיקונים ביד. מנסה להוציא מעט טוב מהתקופה הלא נחמדה הזו. שלא תגידו שאני פסימיסטית או סתם קוטרית.
אגב לא רק אנחנו סובלים מהרעש, הציפורים ממעטות לבוא בזמני העבודה. אך בשבת בבקר ראיתי כמה
יונה בודקת את ה'עץ החדש'
יונים 'מנסות את העץ החדש' שצמח לו פתאום בגינה.
מדהים איך דרכינו מצטלבות. גם אצלנו בשכונה עבודות הבניה והפיתוח לא נגמרות. מזל, שעכשיו בחורף, החלונות סגורים ושומעים את זה פחות. אבל בעקרון, אני מבינה היטב ללבך איך חיים על לוח זמנים שלא תלוי בך.
שאלה יהיו הצרות שלנו. נכון?
אילה חביבה! אכן זה קורה לנו שוב ושוב. אכן זו צרה קטנה והלוואי ואלו תהיינה היחידות בחיינו. אך ממש נזקקתי להוציא את תחושת האי נחת הזו מלבי ולכתוב עך כך עזר מאד. תודה שהגבת. מרים