ימים גשומים אצלנו, בלילה אני שומעת את שירת המרזב, בחדשות מראים תמונות של כבישים נשטפים,
"מלחמות טורפות" 1995
העצים הרחוצים מנערים את ענפיהם ועליהם כאילו הם ציפורים לאחר אמבט. בחנויות כבר מוכרים סופגניות. היה אפשר לחשוב שאעסוק ביצירה חורפית [סריגה למשל] ובישול מאכלים חמים, והכי חשוב שאתקדם ביצירת האמנות וכתיבת הספר שאני רוצה להוציא ממסמכים של מלחמת העולם השניה, שירשתי מאמי..
בימים אלה אני עסוקה בעיקר בקריאת הספר הגדול שקבלתי מהולנד, להבין יותר את הרקע לשיתוף הפעולה הנרחב של שלטונות הולנד עם הגרמנים, עוד לפני שגרמניה [הנאצית ] השתלטה על הולנד. וכמובן לקרא על הפעולות הציבוריות של סבי בקהילתו הקטנה שנמצאת במקום שבו היה שיטפון של פליטים שניסו להימלט מגרמניה. הספר כמובן יצורף לביבליוגרפיה שלי, וזה נחמד כי גם מקורות שלי נמצאים בביבליוגרפיה שלו. אני מאד מקווה שעם סיום קריאתי בספר זה אוכל לסיים את שלי.
השכנים שלי משפצים את ביתם, כך שאנו חיים ב'אתר בניה' מאז הקיץ אינני יכולה לתלות בחוץ את הכביסה, ואני תולה אותה בפנים, מילא בקיץ.. אבל כעת? אינני נהנית בכלל לשבת בחדר העבודה עם כביסה רטובה. הבית מלא אבק, למרות שאנו סוגרים חלונות, תריסים ומנסים 'לא לראות' כל פירור. אך המטרד הכי נורא זה הרעש. ניסורים של בטון, קידוחים שמרעידים את כל הבית. כמובן שזה מפריע ומטריד, אינני יכולה לקרוא את הספר הרציני, אינני יכולה להתרכז בשעות הרעש, בזמן שעובדים אצל השכנים. אז אני קוראת בבקר לפני שהפועלים מתחילים, בזמן הפסקות האוכל שלהם ואחרי שגמרו. בשעות הרעש אני מתקנת תיקונים, מגהצת ממיינת ניירות, ועוד מיני פעולוית מועילות וחשובות לכשעצמן, אך אני מרגישה שגזלו /גוזלים את זמני, שאיני יכולה להתקדם בקצב הרצוי והנכון לי בקריאת הספר וכתיבת ההערות שחשובות לי. בערבים אנו עייפים למעלה מהרגיל, הרעש הזה מתיש אותנו פיזית ונפשית. יש גם צער קטן נוסף שכל עציצי התבלינים שלי אינם ראויים למאכל, הסיד ופירורי הבטון לא כל כך בריאים לא לתבלינים ובטח לא לנו.
אנו נהנים בימים אלו מהתבוננות מחודשת בהררי הצילומים הישנים, לאחר שבעלי הפך את כל השיקופיות
תמונה ישנה, השחלת השתי של יצירתי 'אלימות מילולית' פשתן נהדר
הישנות לצילומים, עם 'מכשירון הפלא' שרכש. הוא התחיל גם לטפל בתשלילים של הצילומים הרגילים. זו פעולה ברוכה, כי גם צילומים וגם תשלילים ישנים לעיתים לא שמרו /שומרים על צבעיהם המקוריים, כעת הם שמורים מקובעים במצבם הנוכחי במחשב, או על דיסק. שמחה נוספת היא ההתבוננות בכל התמונות הללו, להיזכר בכל מיני אירועים ואנשים שהיו והינם חלק מחיינו. וגם קצת להתפעל מכמות ואיכות התמונות ולעיתים להצטער על תמונות פחות מוצלחות.
תמונה ישנה. חמודי שכבר מזמן לא איתנו אהב לשבת על הכיריים במטבח
תמונה ישנה ממראות ירושליים
אין כמו נוסטלגיה. היא צובעת הכל בורוד. הבנייה אצל השכנים שלכם תיגמר עוד מעט ובינתיים יש לך זמן להתבונן בצילומים ישנים…את הספר שלך תמשיכי לכתוב כשהשגרה תחזור.
ועוד משהו ששמתי אליו לב, יש לך עכשיו זמן לכתוב בבלוג והתדירות מרשימה !