חוברת Knitter`s החדשה הגיעה ובה הרבה דוגמאות לסריגת חצאיות. לא כולן לטעמי אבל כל אחת שונה ומיוחדת מהאחרות. מזה כמה עונות, רואים בעולם האופנה יותר ויותר שיבה לשמלות ולחצאיות, ואני זוכרת שלימדו אותנו שיש קשר בין מצב הכלכלה ואורך השמלות/חצאיות. לתומי חשבתי, שעם ריבוי לבישת המכנסיים על ידי נשים, תעלם התופעה של 'קשר אורך החצאית למצב הכלכלה' אך לאחרונה אני תוהה שמא 'הקשר הזה אכן קיים', בגלל המצוקה הכלכלית מאידך וריבוי הופעת חצאיות ושמלות באופנה המוכנה.
כמובן יש גם מרכיב נוסף ש'מחזיר' שמלות וחצאיות לעולם האופנה, כספי הנפט המושקעים בתעשיות טקסטיל והתקצנות של הרבה קבוצות שדוחקות את הנשים להתלבש 'יותר צנוע'. בשנים האחרונות רואים הרבה בנות ונשים שלובשות מעין 'שעטנז', מכנסיים ארוכים ומעליהם חצאית לפעמים קצרה מאד או שמלה. זה לא דומה לתלבושת ההודית היפה [בעיני היא אלגנטית ויעילה] שבה יש מכנס ארוך ושמלה לא רחבים מדי ולא צרים מדי. הבנות שמסתובבות אצלנו לובשות מכנסים הדוקים עד חנק ומעליהם חצאית מיני או מיקרו. לעיתים הן לובשות יחד עם זה כובע רחב או מטפחת ראש הדוקה, כל אחת בהתאם לקבוצה שאליה היא שייכת. אגב, תלבושת זו בשינויים קטנים נלבשת על ידי נערות ונשים צעירות יהודיות וערביות גם יחד.
היה נחמד להתבונן בחוברת עם החצאיות הסרוגות, במשך השנים סרגתי וצינרתי לעצמי חצאיות שונות וגם ארגתי חצאיות. סריגת או צינור חצאית נבדלות מתפירתה מבד, בכך שיש לחשב ולתכנן מראש את כל העשייה. כאשר תופרים חצאית מבד מוכן, חותכים את צורתה מתוך הבד ותופרים את החלקים יחד כשסורגים/מצנרים מעצבים את הצורה הרצויה תוך כדי יצירת הסריג, אין שום צורך ליצור קטעי סריג שלא נלבש. יצירת החצאית בסריגה מאפשרת גם לעשותה בשלמותה ללא תפרים בכלל או במקרה של סריגה אנכית רק תפר אחד.
חצאית מצונרת תלת קומתית
בחורף 1979, הייתי צריכה חולצה חמה ושמחתי כשמצאתי בחנות צמר בצבע חרדל שמאד מצא חן בעיני. זה הזכיר לי עלים שהתיבשו בסתיו. היו לי בבית שאריות צהוב ופטרול מאותו הצמר. באותה התקופה כבר התחלתי לסרוג עם פחות תפרים. החלטתי לצנר את החולצה מאמת יד אחת לשניה.אחרי שסיימתי את החולצה החלטתי ליצור חצאית תואמת. היות שבחולצה כיוון העבודה היה אנכי החלטתי שגם בחצאית עלי לעבוד כך. בו בזמן שעסקתי בחישובים של הצורה הרצויה לי, דאגתי שאין לי מספיק צמר הלכתי בעיר מחנות לחנות ואספתי את כל הכדורים של אותו הצבע. מדדתי את עצמי חישבתי והגעתי למסקנה שעלי לעבוד עם שורות מקוצרות. יש לחצאית 4 חלקים 1.חגורה, [שאותה החלטתי לצנר אחרי שהחצאית תהיה גמורה] – 3 ס"מ. 2.חלק עליון מהמותניים -עד הירכיים,- 26 ס"מ. 3.חלק שלישי מגובה הירכייים ועד קצת מעל הברכיים. – 25 ס"מ. 4. מקצת מעל הברכיים ועד אמצע הקרסולים.- 20 ס"מ.
צינרתי שורת עמודים באורך של 71 ס"מ. סובבתי את הסריג וצינרתי 20 ס"מ עמודים כפולים, 25 ס"מ עמודים { =זוהי 'שורה מקוצרת' [short row] שבה מצנרים [או סורגים] רק חלק מהשורה ויוצרים צד אחד של הסריג גדול/ ארוך יותר מהצד השני}. סובבתי את הסריג וצינרתי עמודים עד הקצה התחתון [אימרת החצאית] . סובבתי את הסריג צינרתי 20 ס"מ עמודים כפולים ו51 ס"מ עמודים, עד לקצה העליון [מיקום החגורה]. המשכתי לצנר בצורה זו עד שהחלק העליון הקיף בנוחיות את הירכיים, הנחתי על משטח וחיברתי בתפר נסתר, את שורת ההתחלה עם שורת הסיום. כעת צינרתי 3 ס"מ שורות של עמודים בחלק העליון, צינרתי 3 שרוכים שאותם השחלתי דרך העמודים של החגורה. סיימתי את השרוכים בשנצים. מידות אורך אלו התאימו לי. מי שרוצה לצנר לעצמה חצאית רצוי שתמדוד את עצמה ותתאים את האורכים. רצוי שהקומה האמצעית תהיה פי 2 רחבה מהעליונה והקומה התחתונה פי 2.5.
חצאית סרוגה דו קומתית
תכנון החצאית הסרוגה במחברת העבודה שלי
החצאית הסרוגה בשני שיפודים, עשויה מחוטים בעלי שלושה צבעים שונים. חוט מחליף צבע : אפור לבן בורדו, חוט מחליף צבע: אפור לבן כחול כהה וחוט אפור לחלוטין. החוטים מחליפי הצבע שמשו ליצירת קווי האורך. האפור השתלב עם האפור של החוטים מחליפי הצבע. החצאית נסרגה באופן מאונך, כשהקומה התחתונה סרוגה בשורות קצרות [כלומר סרגתי מלמטה כלפי מעלה, בגובה מתוכנן סובבתי את הסריג וסרגתי שוב כלפי מטה ורק אז שבתי וסרגתי את כל אורך החצאית].החצאית נסרגה בחורף 1994 ואני עדיין נהנית ממנה.לחצאית הסרוגה הוספתי סוודר תואם כך שהיתה לי 'חליפה'.
הסריגה או הצינורה בצורה אנכית גרם לכך שיהיה תפר אחד בחצאית. זה מאפשר במידת הצורך להרחיב או להצר את החצאית. סריג נוטה פחות 'ליפול' לצדדים, כך שזה גם שומר על צורת הסריג. מנסיוני ראיתי שחצאיות שנסרגות מלמעלה או מלמטה כשהשורות מקבילות לרצפה, נוטות ליפול/לשקוע יותר.
חצאיות סרוגות/מצונרות נוחות ללבוש, הן מחממות. אינן מתכווצות בישיבה ממושכת [למשל בנסיעות], קל לאכסן אותן בגלגול או קפול בארון וגם בתיק הנסיעות. ואחרון אחרון חביב, הן מתאימות לגופך, לטעמך ואין עוד חצאית דומה לה. כשנמאס מהן, אפשר לפרמן, ולעשות מהחוט משהו אחר.
איזה יופי… שתי החצאיות יפות מאד.
כשהייתי סטודנטית בסמינר למורות בחיפה, נהגתי לסרוג מתחת לשולחן בשיעורים משעממים. אחת היצירות שסרגתי הייתה חצאית בצבע כחול אולטרא ויולט שאותה אהבתי מאוד ללבוש יחד עם אפודה תואמת. הזכרת לי נשכחות.
כחול אולטרא ויולט? זה בטח היה בטוח מאד לצעוד עמה ברחוב? איזה אומץ היה לך. עלי לתוודות שקראתי את תגובתך פעמיים ומאד יתכן שגם בארון שלי הסתובב בגד כלשהו בצבע כזה. מה דעתך על שובן של החצאיות הסרוגות?
מרים