השבוע שאלו אותי משהו על אמסטרדם, והשבתי שכבר מזמן איני גרה שם וגם לא בקרתי בה זה עידן ועידנים. אך הסתבר שרק רצו שאתרגם משהו וזאת עשיתי ברצון. זה היה משהו על הקהילה היהודית שהיתה שם פעם. ספרתי לשואל על הספר שירשתי מאמי וקראתי לפני כמה שנים. Het Verdwenen Ghetto, Wandelingen door de Amsterdamse Jodenbuurt, door Dr J. Meijer
הספר מסתמך על הרשומות של Het Nieuw Israelietsch weekblad והוא כתוב כטיול שבו הכותב משמש כמדריך ומספר לנו את ההיסטוריה של הבית או הרחוב ושוכניו.
בשבועות האחרונים, קראתי בבלוג של http://creativejewishmom.typepad.com/blog/
כמה רשומות על אמסטרדם, וכשכתבה על בית הכנסת הפורטוגזי -ה'סנוחה', שגרתי כל כך קרוב אליו ושיחקתי לידו יום יום בתקופת מגוריי שם, לא התאפקתי והגבתי שם. כבר כתבתי ברשומות קודמות כיצד אמי לא הרבתה לדבר על הוריה, אך היו לה כמה חברות שעמן נהגה לדבר על בית הספר והמורים. אמי שגרה על האמסטל [Amstel] קרוב ל'גשר הרזה' [magere brug] וחברתה נעמי כהן -בונה נהגו לאחר לבית הספר וטענו בפני המורים "שהגשר היה מורם או מסובב", [הגשרים שעל תעלות המים באמסטרדם לא היו מספיק גבוהים למעבר אוניות ועל כן הורמו או סובבו על ציר ענקי כדי לאפשר את מעברן]. תירוץ זה פעל כמה שנים, עד שמורה צעיר אחד בא לגור קרוב לבית הורי אמי… והוא טען שכשהוא מצליח להגיע בזמן גם הן צריכות להגיע בזמן.
ממעט הסיפורים שהיא כן יכלה לספר, ידעתי שבקומה התחתונה של בית הוריה, היה בית המלאכה או המפעלון למוצרי עור. סבי שהיה מורה לשמונה שפות לא קבל אישור הוראה עם הגיעו להולנד, אז הקים מפעלון למוצרי עור. אמי ואחיותיה בילו שעות רבות במיון קטעי עור שמהם היו תופרים תיקים וארנקים. על פי דבריה ודברי חברתה תוך כדי מיון העורות הן שיננו את השפות הנוספות שלהן, דברו על ציונות,שיעורי הבית ועניני דיומא. לפני כמה שנים בקרתי חברת כתה לשעבר של אמי, והיא ספרה לי שבבית סבי היו קונצרטים [הוא ניגן ב'כינורות שונים' על פי עדות אמי] , חוגים לתנך עברית מורשת ישראל. בערבים [על פי עדות חברות אמי] היו מזיזים את מכונות התפירה הצידה ומבלים בשמחה או בלימוד.
גם על פי מעט הסיפורים של אמי ועדויות ששמעתי /קראתי מאנשים אחרים, בית סבי וסבתי היה 'בית ועד לחכמים'. כך היה לפני מלחמת העולם השניה ועוד יותר כשהתחילו להגיע לאמסטרדם הפליטים שברחו מהנאצים מערבה. אל הבית הגיעו אנשים כמו דר' אלפרד קליי [Alfred Klee] מנהיג ציוני מגרמניה, מוסיקאים ואמנים יהודיים , כמו קורט גרון [Kurt Gerron] ועוד. על פי עדות אבי ניצל סבי דוד את ידיעת השפות ואת שירותו לשעבר במלחה"ע הראשונה כדי לשמוע 'סיפורים' מחיילים גרמניים שאותם העביר למחתרת ההולנדית.
ב23 ליולי 1942 קבל סבי, אבי אמי אישור מעיריית אמסטרדם, עבור שלטון הכיבוש הנאצי, על מקום מגוריו באמסטל 87. זה כמובן מאד מענין, אז גלגלתי לי לתומי בגוגל ומצאתי שהבנין הפך למעין מלון דירות קטן. http://www.booking.com/hotel/nl/amstel-deluxe.en.html
בעיקר ענינו אותי התמונות עם הנוף הניבט מהחלונות, יכלתי לדמיין את אמי יושבת ומביטה החוצה מחלונות אלו ורואה את הבתים שמעבר לתעלה. בימים אלו צילם מישהו את הבנין לצורך תחרות צילומי מורשת של ויקיפדיה.
http://nl.wikipedia.org/wiki/Bestand:RM178_Amsterdam_-_Amstel_87.jpg
אני בהחלט יכולה לדמיין את אמי כילדה מניחה את האופניים בפתח הבית. היא רכבה על אופניים עד לסוף חייה.
אמסטרדם - אמי אידה וחברתה חנה נויבאואר בדרך לבית הספר היהודי
חברים של אמי - מתחת לתמונה הוספתי את הכתוב על גבה
לכן נראה לי נכון וראוי להוסיף תגית לאמסטרדם.
נפלא ואוהבת את הדרך בה את מספרת….
תודה רבקה, זה היה לא פשוט, בגלל סלט הרגשות שיש לי לגבי אמסטרדם. אבל אלו גם פרקי היסטוריה כלליים ולא רק שלי. מרים
חנה נויבאואר בתמונה הימנית, היא אמי, חנה יצחקי (שטראוס בעליה לארץ), שנפטרה ב 2006 בקיבוץ אפיקים וחייה שם רוב שנותיה.
מרים, מאד שמחתי לפוגשך – בינתיים רק דרך האינטרנט. כתבתי כאן את הפרטים כי אולי עוד הכירו ויתעניינו
שבוע טוב גינת! ברוכה הבאה לבלוג.
כפי שספרתי לך שמחתי לגלות שלאמך היו בנות. ועבורנו זה מופלא לדעת שלאמהות שלנן היו בכל זאת עוד כמה חברות ששרדו את השואה.