בספר ההיסטורי המרתק The book of Fine Linen כותבת המחברת פרנסואז דה בונוויל [Francoise de Bonneville] שחנויות הכלבו במאה ה-19 שינו את הרגלי המסחר של אנשים על ידי תצוגה מרהיבה ומענינת יותר שהפכה את ה'קניה' או את התבוננות במוצרים לבילוי נעים ואפילו יוקרתי, חנויות הפכו ל'גלריות' מסודרות באופן מפתה ומושך את העין. לטענתה בעלי החנויות דאז הקדימו את המוזיאונים בהבנת אופני תצוגה מעניינים ומסקרנים.
לפני כמה שנים הפכו בברוסל חנות כלבו גדולה שנבנתה בזמן פריחת הארט נובו [Art Nouveau] למוזיאון למוסיקה. הם השאירו בבנין המשופץ את הארונות המקוריים של החנות, את קישוטי הקירות ומעקי המדרגות.
הרחוב העירוני, הוא בין היתר גם מקום תצוגה למוצרים, יש חנויות שמזמינות אותנו להכנס, להושיט יד
לארנק ולקנות. אך מותר לנו גם סתם להתענג על המראות, ללמוד מהסידור הצבעוני, להבחין בסידורים נעימים של צבעים וצורות. החנות בתמונה משמאל משכה את תשומת לבי בגלל השם, למרות שאני כותבת את שמי בכתיב שונה. בעודי מביטה הופיעו הגבר והילד ופתאום היו 'כל הירוקים' הללו שהבליטו את הזהוב בתחתית חלון הראווה. האם אין זה תרגיל בצבעים?
הרבה נכתב ודובר על 'השוק' כמקום שבו אפשר ללמוד על התרבות, האופי ומצב הרוח העירוני ו/או הלאומי, פחות נכתב על מה שאנו יכולים ללמוד בתוך חנויות. החנות לעומת דוכן השוק היא מקום יותר שקט ואיניטימי, בעל/ת החנות או הזבן/'ת יכולים להקדיש לך יותר זמן. גם בחנויות שאינן מסודרות בתצוגה מרהיבה כמעט אמנותית יש מה ללמוד מצורת התצוגה, מניצול השטח וכדומה.
בביקור באיטליה התרשמתי מחנויות מכולת קטנות שנראו כמו תערוכות אוכל זעירות, ותהיתי אם חוש לתצוגה הוא תכונה מולדת או נרכשת. האם זה קשור לטבע המקומי, או אולי לחינוך של מאות שנים שבה העם הזה ישב שם ויצר תרבות מקומית עשירה? אנו יודעים כמובן שהם גם ייבאו הרבה דברים מבחוץ אך הבסיס התרבותי שלהם הוא ארצם על נופיה.
את חנות הדיסקים הזו ראיתי בברוסל, הפוסטרים תלויים שם על כמה מחיצות שקופות ולא על משטח אחד,אך מבחוץ נראו כ'פסיפס תמונות ענקי'.
כבר הראיתי משהו מחנות לחם זו במאמר על פריטים, כאן אני מראה את הסידור מריר הפה של הלחמים.
הוממממממ……שוקולדים המון חומים ועוד צבעים ! התצוגה מזמינה לקנות אך מרחיקה מלגעת, היא כמעט באוירה של בית מרקחת מפעם.
יש גיוון בסידורים, אפשר לדרג אותם כיפים, או נעימים . בכל חנות יש תשומת לב להצגת מגוון. בחנות הבובות נראה שלא כל כל חשבו על הצבעוניות,המקום יותר דחוס בבובות רבות, שאולי יתאימו לכל טעם של לקוח/ה. אבל למרות המחנק בתצוגה ואולי בגללו יש חשק לבחון להסתכל אולי להושיט יד ולקנות?
אני ממשיכה לבקר בחנויות וללמוד ו/או להינות ממה ואיך מציגים בהן !!!
רשומה ממש מענגת. אני זוכרת כשהיינו בוינה, ראינו שגם בעלי המלאכה מצאו דרך לעשות את החנות שלהם מושכת, בעיקר בזכות כלי עבודה ישנים, שרבים מהם כבר עברו מן העולם…
תודה אילה, על המחמאה וגם שהוספת עוד תמונה יפה למאמרון. מרים