כמעט חורף ובכל זאת אני מסיימת 'טיפול' בשמלה חדשה, שנוצרה מחצאית ישנה [בת למעלה מ15 שנה] שתפרתי מבד כותנה של וילונות. ומחולצה שגם היא כבר בת עשור שתפרתי פעם משאיריונת מכותנה פרחונית, שבקושי הספיקה לחולצה ללא שרוולים. את שתיהן לבשתי שנים ואף פעם לא חשבתי ללבשן ביחד. כעת כשהן היו מונחות זו ליד זו ועם נסיון השנים של חיבורי כל מיני בדים, הן דוקא נראות מתאימות לשידוך.
החולצה מבד וילון
שרוולון החולצה
כמות הבד בשתיהן הספיק לשמלה אבל לא היה מספיק לכך שהחיבור ביניהן יהיה באיזור המותניים שלי, והבד שיוותר במקרה זה מתחת אינו רחב דיו כתוספת בתחתית החצאית. אז תליתי את שתיהן על קולב זו ליד זו , התבוננתי בהן כל פעם שעברתי לידן . לבסוף החלטתי שאני אשתמש בכל אורך החולצה, ככה שקו החיבור יהיה קרוב יותר לירכיים שלי. וגם
השמלה החדשה
אחבר כל צד לחוד בצורה שתאפשר לי אחר כך להתאים את החצאית, שהייתה די רחבה ולא ידעתי איך הבד יגיב בתליה שונה לזו שהייתה לו מחגורת החצאית. פתחתי מעט את תפרי הצד חיברת גב חולצה לגב חצאית ואת החלקים הקדמיים של שתיהן. לבשתי , מיד ראיתי שככה חלק החצאית נופל לא יפה וכי בשני הצדדים יש בד מיותר. סימנתי עם סיכות ומדדתי לפני הראי עד שזה נראה טוב ואז חתכתי את היותרות משני הצדדים. ותפרתי את הצדיים מקו החיבור לחולצה ומטה.
השמלה הייתה מוכנה נחה עלי היטב , אבל רציתי שרוולונים קצרים. פרמתי את הפס הדקיק שהיה שם קודם והוספתי שרוולים קצרים מהבד שחתכתי מצידי החצאית וגם פס צבעוני מאד שנותר משמלה קיצית אחרת. מאותה שארית צבעונית מאד חיברתי קטע לקטע והוספתי לאימרת השמלה.
אני מוכנה לקיץ הבא.
אגב חצאית וחולצה תואמים מבד ריפוד, שכבר 'נמאסו עלי' העברתי לחברה שתפרה מהם שני תיקים, אחד לעצמה ואחד לנכדה שלה.
החצאית לשעבר שלי שחברה הפכה לתיק
