כשגאולה כהן באה לשבעה של אמי

אמי אידה נפטרה מסרטן בקיץ 1991. אמי היתה חברת מפלגת 'התחייה'. היא ספרה לי הרבה על שיחות חמות וחברותיות עם גאולה כהן ועם רפול. אני לא הייתי שותפה לדעותיה הפוליטיות של אמי. אך הסיפורים ההיסטוריים שהיא שמעה מגאולה כהן היו מענינים. בכמה מקרים כשנסעתי עם אמי לתל אביב או לירושליים, פגשנו את גאולה במקרה, ואז ראיתי את החיבה ההדדית ביניהן.

כשאמי נפטרה, גאולה הייתה סגנית השר למדע וטכנולוגיה. אבי החורג [גם הוא חבר במפלגה] אמר שטלפנו מלשכתה והודיעו שהיא בדרך ללוויה של אמי. כשכבר היינו בבית הקברות, הגיע מישהו עם הודעה שהיא לא תגיע מפאת איזו תקלה, אבל תגיע אלינו הביתה למחרת [ישבנו אצלי בבית] . חבר מפלגה אחר הספיד את אמי בלוויה וכינה אותה 'האמא הגדולה של ארץ ישראל השלמה'.

בבית היתה עמנו גם דודתי אחות אבי שהגיעה מהולנד, אחרה ללוייה אך נשארה אצלנו כל השבוע.  בתנו דרורה שהתה בארצות הברית כמדריכה מטעם הסוכנות, ולא יכלה להגיע בזמן. למחרת בדיוק בקרו אצלנו  זוג חברים של בתי, שותף לנגינה של דרורה ובת זוגו הוא עדיין עולה חדש. היו עוד כמה אנשים.

גאולה הגיעה עם חבר מפלגה אחר, שלצערי איני זוכרת את שמו המלא, נדמה לי שקראו לו גדעון ? וגם זוכרת שהיה קיבוצניק, חביב, שקט איש שיחה נעים. מיד כשנכנסה חיבקה אותי בחום, זכרה שכבר נפגשנו, ואמרה בקולה המקסים ' נו מרים, את ודאי באותה האידיולוגיה של אמך', זה היה מביך מאד. אמרתי לה שחשבתי שהיא באה לביקור ניחומים ולא לביקור פוליטי. הצגתי בפניה את אורי בננו, ואז היא פלטה "אה, יש נכדים?" אורי ואני השתוממנו.

הכרתי לה את כל הנוכחים. והצגתי את שותף הנגינה של בתי גם עם העובדה שהוא עלה לא מזמן ארצה. היא התענינה בסוג המוסיקה שהוא ובתי מנגנים ואחרי הסבר די נרחב, על הכלים הבארוקיים והרנסנסיים שאלה:"האם אפשר לנגן עם כלי הנגינה הללו גם שירי עם ישראליים?". זה נראה לי אז ואפילו כעת לאחר שנים כל כך אופייני לה, היא ראתה הכל מתוך הנקודה הישראלית המקומית. היא גם התענינה בתולדות העלייה שלו. ואת דודתי מהולנד חקרה מדוע היא לא עלתה ארצה?.

גאולה והאיש שבא עמה ישבו ושוחחו עמנו עוד זמן רב. הרגשתי שהיא באמת אהבה והעריכה את אמי. לתמהוני ספרה לי שאמי  חילקה עמה את קורותיה בשואה וכיצד ברחה וילדה אותי בבית הסוהר. זה היה מוזר כי אפילו לי אמי לא ספרה הרבה ממה שעבר עליה/עלינו אז.

היו כמה אנשים מהמנחמים שליויתי החוצה והם היו המומים שסגנית השר הגיעה אלינו. כשגאולה עזבה ליויתי אותה החוצה, מישהו בדיוק הגיע הביט בה, ואמר לה :"את לא גאולה כהן נכון? את רק דומה לה?" היא צחקה ואמרה שבפעם האחרונה שהסתכלה בראי היא הייתה גאולה כהן.

יהי זכרה ברוך.

 

Print Friendly, PDF & Email
פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.