הלן בר-לב ותמר גרצוק שתי תערוכות באולם אחד, ממש הפתעה

 

עלי להתוודות שכאשר קבלתי את ההזמנה הזו בחודש יוני, שבה היה כתוב שהלן בר-לב ותמר גרצוק תצגנה שתי תערוכות שונות ביחד באותו אולם, תהיתי איך זה יראה. שתי האמניות שיצירותיהן מוכרות לי כבר זמן ניכר, כל כך שונות ביצירתן. אבל אין טוב ממראה עיניים. נעניתי להזמנתה של תמר לבוא לפני הפתיחה. התכוונתי לכתוב על חוויותי מיד לאחר מכן , אלא שמראה עיניי כל כך הפתיע אותי שלקח לי זמן רב לסכם את מחשבותי.

שתי תערוכות באולם אחד

 

האולם בקומה התחתונה של בית האמנים בחיפה הוא בעל צורת טרפז. ציוריה קטני המידה של הלן הוצגו מימין לכניסה בחלק הצר יותר, ואילו ציוריה של תמר שמידתם גדולה יותר הוצגו בצד השמאלי הרחב יותר של האולם וזה נתן איזה שיווי משקל ראשוני לנכנס לאולם. התבוננתי בנחת בכל היצירות של שתיהן. והבנתי שזה אפילו מלהיב שהן הציגו יחד בצורה זו. היייתה הרמוניה באולם. הרקעים הכהים של תמר 'השתקפו' בקווים השחורים של הלן. והצבעים של כתמי הצבע של הלן התעצמו בצבעוניות המיסתורית של תמר.  כל שאחרי שהתבוננתי על ציוריהן לחוד, יכלתי לנוע בחדר ןלהתענג על השווה והשונה שלהן.

הלן מקדישה כבר כמה שנים לציורי נופים איטלקיים.הפעם היא מתמקדת בבתי כנסת יהודיים באיטליה.  היא גם כתבה שירים על איטליה. הלן מציירת בטושים צבעוניים ושחורים בכל ציוריה שרובם קטני מידות . מרבית הציורים בתערוכה זו מורכבים כמו צעשה תצרף. משבצות קטנות שחורות ובתוכן קטעים צבעוניים שמתחברים לציור אחיד. נהקווים השחורים ספק מחברים את הציור למשהו אחיד , ספק מנפצים את המראה ומזכירים לנו שאלו בנינים שההעבר שלהם נשבר, כבר אין שם חיים יהודיים תוססים כמו פעם. נופי איטליה שהיא מראה הם בעיקר הרריים מאד, ויש בהם גם נחלים. את רואה שהלן הלכה שם ברגל בקרה שם וספגה אותם לפרטי פרטים. אני יכולה כמעט לתאר לי כיצד היא מתישבת על סלע ומציירת משהו בפנקס שבידה, כמו שנהגו אמנים פעם או מצלמת בהתלהבות במצלמה או אפילו בטלפון. בעצם לא משנהלי איך היא הנציחה את זכרון הנוף שראתה והעבירה אחר כך בסבלנות לציוריה, אותי הם שמחו, החזירו אותי לזכרונות משלי של האלפים. ושל איטליה.

מציוריה של הלן

ציור של הלן

 

 

 

 

 

 

 

ציור של הלן

 

 

 

 

 

 

 

תמר היא ציירת מאד מורכבת אני מכירה אותה כבר כמה וכמה שנים וככל שאני מנסה להבין את ציוריה ומתבוננת בציורים חדשים, אני מופתעת מחדש. יש לה 'סגנון תמרי', בבמבט ראשון חשבתי שזהו ציור 'בארוקי משהו' הרקעים הכהים לרוב שבתוכם מוטבעים הדמות או הדמויות המרכזיות, הרבה פריטים קטנים, אך הם אינם מתחברים לנושא כמו הרקעים הבארוקיים אלא שואבים דימויים מספרי פאנטזיה עכשוויים, מאזכרים סרטי טבע, פרשנויות של אגדות ילדים ועוד ועוד.

כל פעם שאני חושבת שמצאתי הגדרה נכונה לציוריה של תמר, אני רואה ציור אחר שאינו מתחבר לשום שדה ידוע. תמר גם יוצרת בסדרות, אבל היא מבלבלת את הצופה, כי כשהוא כבר בטוח שהוא מכיר את הדמות שהוא ניצב לפניה כעת מציור אחר, הוא פתאום מבחין  שהיא רק דומה חלקית לדמות הקודמת וכי בציור הנוכחי היא שונה , למרות שהיא גם דומה, תמר מצליחה בכל פעם לתעתע בצופה. גם אחרי כמה שנות הכרות של יצירותיה אני עדיין נדהמת מחדש מהעירוב הזה של 'מוכר לי אבל לא מוכר לי', טרם פתרתי את הסוד הזה. כל הדמויות שלה מדברות, בכולן יש פיתוי להביט פנימה להבין מה קורה בציור הזה. אין תשובות בציורים שלה, אבל אי אפשר להתאכזב, כי בחיפוש המתבונן נפתחים לפני הצופה הצעות לחשיבה על מהו טבעי,מהו דמיוני, מהי אגדה., מה בא מנפש היוצרת ומה מהעולם החזותי שבו כולנו חיים אך לא כולנו סופגים  ויודעים להתבטא בצורה חזותית כזו.

סדרה של תמר

דמות שצירה תמר

 

 

 

 

 

 

 

דמות מוכרת או לא של תמר ?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כעת אני ממתינה בסקרנות לתערוכת יחידה של כל אחת מהם בנפרד

 

 

Print Friendly, PDF & Email
פורסם בקטגוריה אמנות ישראלית, כללי, ממצלמתי, נכתב לתערוכה, תערוכות, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.