לא ככה זה נראה בתמונות

הרבה שנים אחרי שעמדנו מול ה'מונה ליזה' , בקיץ 1965, אני עדיין זוכרת באופן מוחשי , כמעט גופנית את גודל האכזבה שחשתי כשעמדנו מולה. לא היינו לבדנו עשרות תיירים הקיפו אותה [היא לא הייתה אז מוגנת בזכוכית ] מצלמים אותה מכל זווית אפשרית. ואני זוכרת שחשבתי "מה? זה הכל התמונה הקטנה הזו עם המסגרת הקיטשית ? זו התמונה שראינו כל כך הרבה פעמים בעתונים, ספרי אמנות ואפילו סרטים, זה הכל ? ". באופן מוזר לא התאכזבתי באותה המידה מאתרים פריזאיים אחרים, ולא מוונוס קטועת הידיים. רק מהמונה ליזה.

עברו הרבה שנים חברינו ומכרינו נוסעים ושבים, מספרים חוויות. פעם הראו שיקופיות וכעת מראים לנו צילומים דיטליים מהמחשבים על צג הטלוויזיה או המחשב. ושמתי לב שכולם מאושרים ושמחים, הכל תמיד נפלא, ראשוני ואין בלתו בעולם. ואני תמהה לעיתים באם רק אני חשתי אכזבה כזו או שאולי אני היחידה שמוכנה לספר את זה.

הנה סלעי דובר מתקרבים

הנה סלעי דובר מתקרבים

 

ערפל וגשם וחלונות מלוכלכים ומאוידים ובקושי רואים את הסלעים הלבנים

ערפל וגשם וחלונות מלוכלכים ומאוידים ובקושי רואים את הסלעים הלבנים

בסתיו 1993, הייתי בבלגיה והתלוויתי לקרובת משפחה לנסוע לאנגליה. עלינו בקאלה עם האוטו על מעבורת ושטנו לעבר דובר. זכרתי מנסיעה קודמת שהסלעים לבנים וצחים, אך עם התקרבותינו לדובר נחלתי אכזבה כפולה, קודם כל מזג האוויר הערפילי והגשום הקשה עלי להיות על הסיפון ונאלצתי להישאר מאחורי החלונות המאוידים ולא הכי נקיים. ואחר היה קשה לצלם. וגם כשהתקרבנו בקושי ראו משהו לבן, קרובתי טענה שעם השנים הזיהום התעשייתי האפיר את הסלעים הלבנים.

מלבד האכזבונת הזו היתה דוקא נסיעה נחמדה .

תיכף עוגנים

תיכף עוגנים

 

 

הנה הגענו

הנה הגענו

Print Friendly, PDF & Email
פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

4 תגובות על לא ככה זה נראה בתמונות

להגיב על mirjam לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.