מה קרה הבקר לציפורים ומדוע העורבים עצבניים?

הבקר קמתי מוקדם כהרגלי שתיתי כוס מים ואחר כוס קפה, והתישבתי לקרא את דואליי ליד החלון הפתוח.

תמונה אביבית- צוצל מחזר אחרי צוצלת

תמונה אביבית- צוצל מחזר אחרי צוצלת

השנה מזג האוויר של יוני שונה מהרגיל , בבקרים אפור [לעיתים אפילו ענני גשם וטיפות גשם!!!].  בחוץ לח ומעיק  , מזכיר לי את מזג האוויר של בוסטון לפני שנים.

זוג עורבים על המשמר

זוג עורבים על המשמר

בכל בוקר הציפורים מתחילות לזמר בקולי קולות קצת לפני 05.00 , וממשיכות בלהקות ועם הופעות סולו לפחות עד 8.30 . אחרי שעה זו שומעים הרבה קולות של זוגות ציפורים או קריאות טריטוריה, אזהרות והודעות שונות , אך לא שירה חזקה מרוכזת של הרבה להקות. הבקר קמתי לשקט תמוה , לא טרטורי יונים, לא שריקות הבולבול, לא מילמול גחכני של השחרור ולא צווחות של העורבנים. במבט מהחלון גם לא ראיתי אף ציפור על מקומה הרגיל , על  האנטנות, העצים ובחצר  אין סימן לציפור כלשהי .

היחידים שנראים ונשמעים כבר מעל לשעה , רועשים, כועסים ומזעיקים הם העורבים השחורים. שניים יושבים על האנטנה של הבית ממול ופניהם מערבה זה רגיל אבל ארבעה שיושבים על הברוש בחצר הסמוכה ומביטים מזרחה זה לא רגיל, ויש עוד שניים שיורדים ביעף כלפי מטה ושם מתקוטטים בקולי קולות עם משהו או מישהו בתוך סבך העצים.

יצאתי לחצר אבל איני יכולה לראות כלום בסבך ואפשר רק לתהות על הסיבה לרוגז ששל העורבים. לפתע השתרר שקט מוחלט,, רק מרחוק נשמע רעש עמום של מכונית בודדת, בשבת בבקר בדרך כלל התחבורה מועטת.  כל התהייה הזו מצטרפת גם לדאגתי על כך שטרם ראיתי השנה את הקיפודות יוצאות לחצר. אין מי שהופך בלילה את קערות האוכל של החתולים, לקיפודות אין צוואר ועל כן אינן יכולות לאכול ישר מהצלחות וכדי להגיע אל המזון הן נשענות בכפותיהן על שולי הצלחת וכך המזון מגיע אליהן.

ככה אוכל/ת קיפוד/ה

ככה אוכל/ת קיפוד/ה עם רגל בצלחת

היונה שנזקקה לעזרה

היונה שנזקקה כנראה לעזרה

החיות שסביבנו סובלות לא רק משינויי האקלים שממנו סובלים כולנו, אלא גם ממה שאנו האנשים לוקחים מהטבע ומהן. זו אחת הסיבות שאנו חייבים לעזור להן.    לפני שבוע ביום חם ולח צעדתי בהדר וראיתי יונה ישובה על המדרכה, היא היתה יפה כך שמייד רציתי לצלמה, כרגיל שמרתי מרחק שלא תבהל ותעוף, אלא שלתמהוני היא לא עפה  למשמע ה'קליק' של המצלמה. הבנתי שמשהו לא בסדר אתה, התקרבתי בצעד איטי והיא עדיין נשארה במקומה. גם כשגהרתי כמעט מעליה לא זזה. פניתי לבית הקפה הסמוך ובקשתי אם אפשר לקבל כוסית פלסטיק קטנה עם מים, למזלי בעל המקום הסכים, בזהירות דחפתי את הכוסית מתחת למקורה, היא התבוננה לרגע והתחילה לשתות במהירות. שתתה הרבה ואז התעופפה מהמקום. הודיתי לבעל בית הקפה שעזר לי לעזור ליונה. ונותרתי עם  צילום יפהפה שלה.

 

Print Friendly, PDF & Email
פורסם בקטגוריה כללי, ממצלמתי, תמונות מקומיות, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.