'היכן דובנוב?' עיון מחודש בתערוכה מ2001

בספטמבר 2001, הוצגה בגלרית 'סימגלרי' במגדים , תערוכת "היכן דובנוב?". בזמן האחרון מול גלי האנטישמיות הגלויים בכל מקום, ואוקינוס האנטישמיות המזהם את המרשתת, שבתי והרהרתי בתערוכה זו, בעבודות האמנים ובמה שכתבתי אז, http://fibersiv.net/dubnow/  

לא מזמן פנתה אלי  מישהי שכותבת עבודה על דובנוב ובקשה פרטים על התערוכה ורשות להשתמש ב'דף הגלריה שלי'. אמרתי לה שהיא יכולה להשתמש בכתובים בתנאי והיא תצטט את שם המקור.

כשאני מתבוננת בצילומי העבודות, וקוראת את מה שכתבתי בדף הגלריה קשה לי להאמין שכבר עברו 12 שנה, העבודות הללו מתאימות להיום כאילו דבר לא נשתנה.

http://fibersiv.net/dubnow/index.php3?lang=he

מבין המשתתפים,  הארכיטקט דב צרנוברודה ז"ל נרצח בפיגוע בחיפה במסעדת 'מצא'.  כיוון שהוא יצר  את עבודותיו ב'סימגלרי' רק לתערוכה זו,  מכל מיני חפצים שאגר ואסף, אחר כך פרק ופיזר את הכל בתום התערוכה, אפשר לראותן רק בצילומים.

להבדיל לחיים ארוכים כל יתר האמנים ממשיכים ליצור. בחומרים ונושאים שונים.

כל אמן השתמש באחד הכרכים של 'דברי ימי עם עולם' , כלומר עיבד את הספר. כבר לפני התערוכה וכמובן בזמן הצגתה, נשאלתי על ידי כמה וכמה אנשים איך זה שנתתי לאמנים 'לקרוע לחתוך ולהשתמש בספרים',,, היו כמה אנשים שאמרו שזו השחתת ספרים.  בהקשר לאנטישמיות השחתת ספרים היא כמעט 'פעולה נלווית'.  אכן הרהרתי רבות בנושא זה לפני שנתתי את הספרים לאמנים, ואני שבה ומהרהרת בכך די הרבה פעמים.  אך כשנסעתי לתערוכתו של חיים מאור 'הם – אני' בתפן ושבתי ופגשתי שם את היצירה שיצר מהכרך שניתן לו , נחה דעתי שהכרך הזה קבל מקום ונשמר מגורלם העצוב של ספרים רבים אחרים.

אני מניחה, שאיני היחידה שצועדת ברחובות ומזדעזעת לראות ספרים זרוקים ליד פחי אשפה. לפעמים אלו ספרים בודדים בנושא אחד, אך הרבה פעמים אלו ערימות של ספרים בשלל נושאים, או בשפות אחרות . ואני מצטערת על הזריקה הזו. מאידך אני יודעת גם מנסיון אישי, שקשה היום למצוא מישהו שמוכן/רוצה/ מעונין בספרים משומשים ישנים, אלא אם במקרה יש לכם עותק ראשוני של שייקספיר בכתב ידו, או מגילת אסתר עם חתימת מרדכי …פעם רציתי למסור למישהו שיש לו עסק לספרים יד שניה כמה ספרים, בשיחה טלפונית הוא הבהיר לי שעלי לשלוח לו רשימה מפורטת ורק אם הוא מעונין מותר לי להביא אליו את הספרים שהוא יבקש. נחמד אך לא שימושי ולא נוח. אני כמובן מבינה שעם המבחר העצום של ספרים מותר גם לחנויות יד שניה להיות בררניות, הם צריכים להתפרנס מזה, אין לי תלונות עליהם.

בשנתיים האחרונות, התחלנו לראות מדפי ספרים בתחנות אוטובוס, אנשים הוזמנו להניח עליהם ספרים שרצו להוציא מביתם, כדי שאחרים יוכלו לקחתם. אני מברכת את יוזמי המדפים הללו. במתנ"ס בית אבא חושי גיליתי מדף ציבורי שאפשר לתרום לו ספרים.

אז איני מתפלאת ואפילו שמחה אם אמנים הופכים ספרים לאמנות.

http://monsterkamer.nl/2012/10/22/guy-laramee-kunst-van-oude-boeken/

ובכל זאת כשאני מתבוננת באמנות כזו, אני מרגישה מין צביטה בלב, ותוהה על על הצורך /אפשרות לחתוך ולקרוע ספרים. אני מקווה שתמיד ישארו ספרים שאנשים יוכלו לקרא בהם למושם וסתם להניחם לידם.

Print Friendly, PDF & Email
פורסם בקטגוריה אמנות ישראלית, אמנות סיבים, אמנות שלי, ארון הספרים האמנותי, כללי, ספרות יהודית, תדמית מדומיינת, תערוכות, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

4 תגובות על 'היכן דובנוב?' עיון מחודש בתערוכה מ2001

  1. מאת תמי‏:

    שנים ארוכות הזדעזעתי מהרעיון שמישהו יקרע ספר, יגזור אותו או יפגע בו בכל צורה אחרת. היום אני משתעשעת לפעמים במה שנקרא "אמנות מטופלת" (altered art) ובין השאר לוקחת ספרים והופכת אותם לחפץ אחר. מצאתי שאם מדובר בספר פגום, שמצאתי או קניתי במיוחד למטרה זו, שברון הלב קטן יותר. הוא לא נעלם, אבל הוא מתקהה. וכשאני מכינה מתנה מספר כזה, והמקבל שמח בה – אני יודעת שמעז יצא מתוק. שהספר הזה זכה לחיים אחרים, גם אם לא אלה שיוצרו ייחל להם.

  2. מאת יוחאי רוזן‏:

    בהמשך לדברים שלך מרים ואלה של תמי כאן למעלה, גם אני ומאותן הסיבות הזדעזעתי בתחילה מהמחשבה שספרים "מטופלים" על ידי אמנים. אך בשנים האחרונות התאהבתי ודווקא מתוך אהבת הספר בכל צורות האמנות המתעסקות בספרים ומטפלות בהם והיום אני רואה בכך חלק בלתי נפרד מהביבליופיליות. עדיף ספרים מטופלים מספרים זרוקים ברחוב ודא"ג פרויקט תחנות האוטובוסים כשל והספרים שם נראים בדיוק ככאלה שהושלכו ליד פח הזבל. לא מזמן נתקלתי בפרויקט אחר, מוצלח יותר, שבו קונים/מחליפים ספרים ב-20 ש"ח במדפים הממוקמים בבתי קפה. זה נקרא סיפור חוזר
    http://rebooks.org.il/

    • מאת mirjam‏:

      בקר טוב יוחאי. תודה על התגובה המעודדת. אני גם אתבונן בכתובת שכתבת. אגב יש לי חברות שעמן אני מחליפה ספריפ [מקצועיים], אבל זה נראה טבעי. הצלחנו לפזר כמה שנות National Geography בין אנשים שרצו אותם,כי אצלנו אף אחד כבר לא הציץ לעברם. חופש נעיםץ מרים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.