קוראת עוד ספר על וינה

את הספר 'וינה' מאת אווה מנסה, הוצאת מטר,2008. קראתי בנשימה עצורה מיד עם צאתו לאור בעברית. בספר מספרת המחברת את תולדות משפחתה היהודית -חלקה מתבוללת, במאה ה20. עם הקריאה נזכרתי שלמרות שחלק מהבנות שגדלו עמי ברגבה, נולדו להורים ילידי וינה, איכשהו אף פעם לא דברו על זה. לעומת זאת כשעבדתי [כמו כל הילדים] בבננות ובכרם, אחת מחברות המשק אהבה לשיר קטעי-אופרות, ותמיד אירגנה אותנו ללוות אותה במקהלה, תוך כדי גיזום ועידור. פעם גילתה את אוזננו שבטרם בריחתה מהנאצים היא היתה זמרת זוטרה באופרה הוינאית. אני חייבת לה כמובן את חיבתי לשיר קטעי אופרה, כאשר אין איש שומע אותי.

וינה היא מוצרט , המורה למוסיקה שטורזום ערך עמנו ערבי מוצרט כשלמדנו בבית הספר היסודי על שם וייצמן בנהריה. וינה היא ואלסים ושטראוס וסרטי 'סיסי'. המלכה הטרגית של אוסטריה, שאת דמותה שחקה רומי שניידר המתקתקה, היו אלה סרטי בנות קלאסיים, הלכנו תמיד עם חברות ובכינו על מר גורלה של הנסיכה.

http://www.gotravel.co.il/travel/index.asp?p=1761

וינה זה גם שטרודל, עוגות קצפת. משום מה איש לא דבר על החלק הלא נעים של האנטי שמיות האיומה שהיתה שם.

וינה גם קשורה לתיאודור הרצל ולזיגמונד פרוייד ולעוד הרבה דברים, אז איך זה שכמעט לא דברנו/למדנו עסקנו בוינה? ובטח לא בחיי היהודים שם!  מענין. ואולי לכן שמחתי כל כך עם הספר 'וינה'.

ב5 לינואר כתבתי ברשומתי "לקרא ספרות שהיא גם היסטוריה = דברי ימי ע[צ]מנו", על ספרים בעלי תוכן  יהודי היסטורי והזכרתי את The Hare with the Amber Eyes, A hidden Inheritance , בספר זה יש פרק שבו המחבר מספר על ארמון משפחתו שנבנה על הטבעת של וינה. חומות העיר הוסרו ובמקומם נבנו בתי הממשלה ובתי סוחרים עשירים. ביניהם גם משפחות יהודיות שעמלו קשה על פרנסתן, התקדמו במדרג החברתי והיו פעילים מאד ברכישת אמנות והשתתפות בחיי התרבות הוינאיים.

כעת אני קוראת ספר שכמעט משלים את שני הספרים הללו. " האישה בזהב" הסיפור המופלא מאחורי יצירת המופת של גוסטב קלימט, דיוקן אדלה בלוך-באואר" מאת אן-מארי אוקונר, הוצאת פן,2013.  התמונה מפורסמת לא רק בגלל יופיה של המצוירת, או בגלל קטעי הזהב המרובים. התמונה הזו הפכה כמעט לסמל במאבק של יהודים רבים להשיב לרשותם את פריטי האמנות שהנאצים גזלו מהם או מבני משפחותיהם.  חלק מהאנשים המוזכרים או המתוארים מופיעים בשניים מהספרים או בשלושתם. אני מקבלת מבט יותר רחב ואולי מבינה יותר את חיי היהודים בוינה בתקופה ההיא. העליה המטאורית שלאחריה נחרב העולם שלהם ושל עוד רבים.  אולי זו הסיבה שהורי חברותי לא דברו אף פעם על וינה ?

כשאני מהרהרת עוד על וינה,  אני זוכרת שקראתי על חיי פרויד ועל ארתור שניצלר ועוד … אך משום מה זה לא נקרא כספרות- היסטוריה יהודית. שלושת הספרים שציינתי כאן הם בהחלט היסטוריה יהודית וראויים להקרא על ידי כל מי שהיסטוריה זו מענינת אותו/ה.

 

Print Friendly, PDF & Email
פורסם בקטגוריה אמנות יהודית, ארון הספרים האמנותי, כללי, מחזות וספרות אוטביוגרפיים, ספרות יהודית, תדמית מדומיינת, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

6 תגובות על קוראת עוד ספר על וינה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.