על תערוכת "אילמה" של אביבה שמר

 ביום רביעי ה17 לאפריל ז' באייר התשע"ג , השתתפנו בפתיחת תערוכה של אביבה שמר, בגלרית בית אבא חושי.

אביבה שמר מבריאה בבית

אביבה נסעה לפני כמה שבועות לויטנאם, ונפצעה קשה. היא חזרה הביתה מיוסרת ומתקשה בהליכה. הרופאים נתנו לה הוראות טיפול אך היא סרבה לקחת משהו נגד הכאבים.

כשבאנו לבקרה בפעם הראשונה, היא הראתה לי ציורים חדשים של אותיות כהות, כבדות, חומות, כאילו מלאות במוגלה או שקועות עמוק בבוץ, לא התאפקתי ואמרתי לה שהציורים מלאים כאב ויסורים. בבקורנו הבא היא הזמינה אותי להכנס לחדר העבודה שלה ושם ראיתי דיוקן- עצמי שלה עצמה שהיא רשמה ביד בוטחת, והעיניים בדיוקן מביטות פנימה אל תוך עצמה, עדיין כואבות את הסבל הגופני. היא הודיעה לי שהיא החליטה לרפא את עצמה. שהרי היא התמחתה בריפוי באמנות ואם היא מרפאה אחרים, אז עליה גם לרפא את עצמה.

בבקור השלישי אצלה , היא הראתה לי עוד קבוצה של אותיות וגם כמה דמויות עדינות. האותיות החדשות היו הרבה יותר עדינות, משוחררות, נראה היה שעוד רגע והן תנפנה רגל ותצאנה במחול, אביבה עצמה כבר ויתרה על מקל ההליכה . כמו בביקורים הקודמים שוחחנו על מה שקורה על הקנבסים הללו , כיצד הההחלמה והמעטת הכאב מתבטאים בציורים.

אני עשירת תודה לאביבה שהרשתה לי לראות את ההתפתחות של האותיות במקביל לתהליך ההחלמה שלה. הבנתי את רצונה להציג את העבודות הללו שנוצרו בזמן קצר ומרוכז חוויות גופניות לא פשוטות

אביבה מקבלת כל אות מבחינה רוחנית קבלית וכך היא יוצרת יצירות שמתחברות גם למילים שאפשר למצוא גם במקורות וגם בקמיעות. עלי להתוודות שגם אני אוהבת וחיה את האותיות העבריות ואת המילים המדהימות שאפשר ליצור מהן, אך אותי מעסיקות גם הצורות הגשמיות של האותיות, הנוכחות הנראית שאני יכולים כמעט למוש את חמוקיה וקימוריה. ואכן צורתן הגשמית ספרה את ספור ההחלמה.

וכך הסתקרנתי מאד, כיצד תראנה העבודות כשהן תלויות ביחד. הרושם הראשון היה שזו תערוכה רוטטת. כשהקפתי את החדר יכלתי בהינף עין, לראות את ספור הכאב ההולך ונמוג לאטו. עדיין יש סימנים, אך הדמויות המצוירות הזעירות תומכות זקופות וצועדות בתקווה לטוב יותר. נזכרתי בפנקסי הציור של פעם שעל פינות דפיהם היו מצוירות דמויות ואם דפדפת מהר, ראית את הדמויות מתנועעות. התערוכה הזו נראית בדיוק כך, אם תעמוד במרכז ותביט מהר מימין לשמאל תראה שמשהו נע וזע וקורה שם. יחד עם זאת זוהי תערוכה של לחישה, העבודות לא רועשות לא צועקות , הן עסוקות ועובדות עם היוצרת.

מול הדלת, במרכז חמשת הבדים שיוצרים יחד את המילה אילמה, מונחת האות ל על צידה, ספק אדם מכווץ מכאב ספק פינכה המכילה תרופה. זו תערוכה טובה, רגישה שמציעה לנו לא להתיאש ותמיד להאחז במה שאנו יודעים ויכולים לעשות. רפואה שלמה אביבה.

 

נ. ב. בדרך כלל אינני נוהגת לספר על התפתחות היצירה של אמנים אחרים, אך בתערוכה זו התהליך הינו התערוכה והתערוכה הינה התהליך ואי אפשר להפריד ביניהם.

 

 

 

 

Print Friendly, PDF & Email
פורסם בקטגוריה אמנות יהודית, אמנות ישראלית, כללי, ממצלמתי, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.