תערוכה חדשה : "תוצרת ארץ הקודש"

תמונת השער של הקטלוג

אמש פתחו בגלריה 'גרנד Art', תערוכה בשם תוצרת 'ארץ הקודש'. תערוכה טובה. האוצרת שירלי משולם שילבה בצורה מענינת בין 6 אמניות שמשתמשות, משלבות ומתיחסות ביצירותיהן בחפצים,רעיונות ומושגים מפעם, לבין אספן שמנסה לשלב, לסדר ולארגן חפצים, רעיונות ומושגים בצורה חזותית שמנסה לראות המשכיות היסטורית בחפצים.

בעיני איכות התערוכה היא בהיותה מאוזנת, יש נוסטלגיה, יצירתיות, כבוד לעבר וביקורת מנקודות מבטינו הנוכחיים, שום דבר לא מוגזם עד שהוא נמאס עלינו. הכל מתלכד למשהו שזורם יחד, לספר ספור שכל מציג/ה בו מדגיש ומבליט קטע אחר שלו. יש לצופה חשק להמשיך ולהתבונן , יש רצון לשוב ולהזכר במה שהיה ולהרהר בסוד הקסם או המיאוס של החפץ או המושג.

קראתי בענין רב את דבריה של האוצרת שירלי,  שמשתמשת במושג 'הון תרבותי '. אך כשהתבוננתי אמש על הקהל והקשבתי למה שאנשים אמרו חשבתי יותר על המושגים  'מטען תרבותי' או 'זכרון תרבותי'. אנשים זיהו את רוב המוצגים בחיוך של 'אני זוכר/ת  את זה', 'היה לנו אחד כזה בבית' .

למעשה שלושת המושגים, הביטוי אותו כתבה שירלי 'הון תרבותי', או השניים שאני מעדיפה 'מטען תרבותי, או 'זכרון תרבותי' הם עכשוויים לחלוטין.  אלו ביטויים המשתלבים עם הנטיה הכללית בעולם לתחזק, לשמר, לשפץ את מה שאגרנו בארונות, מחסנים ומוזיאונים. ולהתבונן במושגי וזכרונות העבר בביקורתיות. זה קורה דוקא כעת כשמצד אחד הררי האשפה החומרית, דהיינו כל מה שצרכנו ו/או לא רצינו לשמור וזרקנו לאן שהוא,[העיקר שלא בביתנו] מאיימים לכסות אותנו. ומהצד השני הררי רעיונות, דעות ומושגים שנערנו מעלינו במיאוס וחוסר סבלנות וכמו עם החפצים שזרקנו, לא תמיד בדקנו אם אפשר לשמרם אולי לשפצם ולהתאימם לתקופתנו. רעיונות כמו חפצים, כשהם מונחים ללא שמירה נכונה מתרקבים  ועשויים להפוך לדשן מעודד צמיחה חדשה או למשהו מרעיל ומסוכן.

התערוכה "תוצרת ארץ הקודש ", נותנת מקום להרהר על מקומנו ומעשינו, כעת בנקודת זמן זו, מה עשינו עם דברים מפעם. ואולי מה אפשר וראוי לעשות עמם להבא.

תמונת העבודות - מהקטלוג

 

 

 

 

 

Print Friendly, PDF & Email
פורסם בקטגוריה אוספים, אמנות יהודית, אמנות ישראלית, תדמית מדומיינת, תמונות מקומיות, תערוכות, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות על תערוכה חדשה : "תוצרת ארץ הקודש"

  1. מאת רבקה פרידלנדר‏:

    מסכימה איתך לאורך כל דרך החשיבה שלך לגבי התערוכה. כן, אנחנו צוברים במהלך חיינו דברים שעשויים להשתלט עלינו או להפוך למשהו מסוכן. החיבוק הנוסטלגי גם הוא יכול להיות מסוכן לפעמים אם מתמקדים רק בו. בחשיבה נוספת מה שהיה חסר היה לי בתערוכה הוא איזה קונטרסט לכל הנוסטלגיה הזו. מה דעתך? אפילו החשיבה "החדשנית" של עטיפת הספר והמונה ליזה הגברית לא עשו זאת בשבילי…

  2. מאת אילה רז‏:

    אם התערוכה היתה בתל-אביב, בטח הייתי הולכת לראות. נשמע מסקרן ביותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.