סממני הרב- תרבותיות האירופית או למי מותר לכסות את הראש?

כבר שנים אני עוקבת אחר סממן תרבותי מענין, מטפחות הראש ההולכות וגדלות של הדתיות המתקצנת בעיקר המוסלמית באירופה, להוותנו יש גם בקרבנו כמה מתקצנים ההולכים ואורזים את הנשים ביותר ויותר שכבות. זה קורה בו בזמן שבאירופה יותר ויותר יהודים עם כיסוי ראש, מותקפים ומוטרדים לרוב דווקא על ידי אנשים שמכסים את ראשיהן של נשות הקהילות שלהם. עלי לציין שאני לא מבינה ומגנה את הקיצונים אצלנו שמעליבים בני וסממני דתות אחרות.

לא התבוננתי בתוכנית ששודרה לפני כמה זמן על הקבוצה הקיצונית יהודית בקנדה, הספיקה לי הפרסומת המוקדמת של התוכנית שבה  נראו ילדות בתלבושות נזירות קטנות, נמלטות מהמצלמה אל בין השיחים. שלל זכרונות חזותיים עלו בראשי, והחזק מביניהם היה ספר שקראנו בילדותנו "שני רעים יצאו לדרך" מאת ימימה טשרנוביץ ומירה לובה".  הילד יעקב שעלה ארצה לאחר השואה, חובר לצבר אילן ושב לפולניה למצוא את אחותו חנה'לה שנמצאת במנזר. אחד מ'שיאי' הספר הוא בלילה שבו אילן ויעקב, מתארחים בפנסיון המנזר, ויוצאים להוציא את חנה'לה. מהומה גדולה מתעוררת במנזר ונזירות רצות אחרי ה'שדים'.

'מדד המטפחות', עלה בראשי לפני כ12-14 שנים, כשבהמלצת בני אורי, עליתי למרשתת והתחלתי לקרא קבוצות דיון, העוסקות בסיבים וטקסטילים. כמה גברות נהלו דיון על 'שיבת מטפחות הראש לאופנה' מבחינה כלכלית- אקולוגית. מומחים שונים המליצו בין יתר ההצעות להנמיך ולהפחית חימום ביתי ומוסדי ולשוב ולהתלבש ביותר שכבות. פן נוסף בדיון היה  סוציולוגי-תרבותי. מישהי עם שם מזרח תיכוני , הצטרפה לדיון והודיעה לנו: "שבקרוב אנשאללה כל נשות אירופה ה…….[מילה שלא נשתמש בה כאן], תתלבשנה בצניעות, וכי זו תחילת השלטון המוסלמי על אירופה".

כמה שנים אחרי זה, שמעתי וקראתי על ויכוחים ציבוריים באירופה לגבי מטפחות הראש ההולכות וגדלות על ראשי נשים מוסלמיות באירופה. בדיונים שונים הצטרפו גם אירגונים נוצריים אדוקים שבהחלט הסכימו עם כך שיש לכסות יותר את הבנות, להאריך חצאיות להרחיב מכנסיים וכדומה. בשהותי באירופה, התבוננתי רבות בתוכניות טלויזיה עם דיונים אלה. בעיתונים אפשר היה לקרא מכתבי קוראות/ים שהתלוננו שלא נוח להן/ם עם רופאות ואחיות מוסלמיות שאי אפשר לראות את שיערן או חלק מפניהן. כיהודיה, שרגילה בכך שגברים מסורתיים ודתיים מכסים את ראשם ונשים מסורתיות גם הן מכסות באופנים שונים את שערן, התחלתי לחשוב על תרבות המטפחות, שבתי וקראתי מאמרים שונים על השימוש במטפחות וצעיפים לאורך ההיסטוריה, ניסיתי להבין מה הגורמים ל'כעס' האירופי בנידון. היה לי ויכוח עם כמה מקרובי שטענו שבאירופה המוסלמיות צריכות להוריד את המטפחות ולטענת כמה מהם: "ש'אף אחד בעולם כבר לא מכסה את ראשו מטעמי דת' הזכרתי להם שהאפיפיור תמיד מכסה את ראשו בכיפה יפה עם כפתור באמצע".

כשאנו מתבוננים על תלבושות 'מסורתיות אירופיות' יש שימוש בכיסוי ראש גברי ונשי ומטפחות וצעיפים לצורכי חימום הגוף והראש ולצורכי זיהוי קבוצתי, מעמדי ולאומי.

בתחילת הסתיו שעבר נתקלתי על המרשתת בפרסומת הבאה של רשת חנויות ההולנדית HEMA

HEMA verkoopt hoofddoek: traditioneel en lekker makkelijk

במודעה הם מציעים 'מטפחת ראש ללא סיכות', גמישה ומתאימה תמיד!  'דגם בסיסי' ב9.95 אירו ודגם שאפשר לקשור ב13.50 אירו.  במאמר שנלווה למודעה מסופר שזו הפעם הראשונה שרשת 'המה' מוכרת מטפחות. שהן נמכרות בשני דגמים ה'מסורתי' וה'נוח'  לטענת החברה הם הוסיפו את הדגם הנוח 'כי לבישת המטפחת המסורתית גוזלת מהנשים המוסלמיות הרבה זמן' והדגם הנוח קל ומהיר ללבישה ללא צורך בסיכות וזה מתאים ל'פילוסופיה [כך במקור] של החנות להקל את חיי הלקוחות' . בהמשך המאמר מסופר שאותה רשת בסניף חנט [Gent] בלגיה, הסתבכה בכך שלא הסכימו לקבל לעבודה בחורה מוסלמית אם היא תלבש מטפחת בעבודה. טענת מנהל הסניף היתה 'שהם רוצים אוירה ניטראלית בחנות ואינם מרשים כל גילוי חיצוני דתי לעובדיהם, צלבים, מטפחות ראש וכיפות אין מקומם על ראשי העובדים בחנות' לבסוף הורשתה העובדת ללבוש את המטפחת במחסן החנות. בתוך המאמר גם כתוב שרשת 'המה' מפתחת ומוכרת מוצרים שנראה שלקוחות רבים יהיו מעונינים בהם.   המאמר מוסיף ומספר שבהולנד אין שום בעיה כי המטפחות מוכרות כחלק מ'מדי העובדות' בחנויות.

http://www.metronieuws.nl/nieuws/hema-verkoopt-hoofddoek-traditioneel-en-lekker-makkelijk/SrZlit!w91dAnGycZJo

דו-חודשון 1956 Handwerken

בשנות ה1950, עדיין ראו בכל מקום באירופה גברים עם מגבעות, ונשים עם כובעים קישוטיים, זה נחשב מקובל ומהוגן לצאת חבוש בכובע לרחוב.

בדו-חודשון מלאכת היד Handwerken שהפך אחר כך לAriadne,  הדפיסו ברוב החוברות הוראות סריגה וצינורה ליצירת כובעי גברות מהוגנים.

אני זוכרת את סבתי עם כובע חמוד ואפילו אני כילדה שיחקתי ברחוב עם כובע .

אני נוסעת על 'קורקינט' עם כובע 1948

 

סבתי סופי כהן עם כובע , פנלו 1948

 

הרבה פעמים, נחשב שיער האשה כבעייתי =כלומר כ'פיתוי' לגברים, היו תקופות שבהן שיער האשה נאסף ברשתות. כשהייתי ילדה היתה לאמי במגירה, רשת שיער מצמר אדום, עם סרט, כיון שהיה לה שיער קצר, לא הבנתי מה זה בדיוק והיא ספרה שלבשה זאת בתקופת מלחמת העולם השניה. לימים שבה אופנה רשתות השיער, ובעתון Libelle  הופיעו הוראות צינורה ואני הכנתי לי כמה וכמה רשתות בשלל צבעים.

רשת שיער קטנה מצונרת והוראות העשייה של שתי הרשתות

 

גברת עם צעיף 'מעמעם' פנים ושיער סגנון 'יוגנדשטיל' 1900-9

 

 

 

 

בחלק מארצות אירופה, יש כיום נסיונות לחוקק חוקים נגד כיסויי ראש שונים, בטענה שאלו סממנים דתיים שאין להם מקום בדמוקרטיות האירופיות. באיזור שלנו אנו רואים כיסויי ראש שהפכו גם להצהרה פוליטית. אירופה עברה דרך ארוכה מכיסוי טוטאלי של גוף האשה לחוסר כל איסור. בשנות ה1980, עדיין היו שלטים בפתחי מסעדות שאסרו כניסה ללא עניבה לבחורים, וגוף עליון חשוף מדי או חולצות שקופות לבחורות. שלטים אלו נעלמו מהעין.

על המרשתת אפשר לראות כיום אתרים שמוכרים כל מיני 'כיסויי ראש נשיים ' שמסתירים כל שערה עם הוראות איך ללבוש את הכיסויים הללו.

אז מהי בדיוק הרב תרבותיות? התרת איסורים על חלק מהאנשים?

Print Friendly, PDF & Email
פורסם בקטגוריה כללי, מלאכת מחשבת, תדמית מדומיינת, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

5 תגובות על סממני הרב- תרבותיות האירופית או למי מותר לכסות את הראש?

  1. מאת אריאלה‏:

    מרים!
    את מעלה נושאים רבים למחשבה.לא מקובל עלי לחלוטין ה"חוק" בצרפת ,אם אינני טועה ,האוסר לחבוש כיפה , מטפחת ראש וסממנים דתיים.במקומות שונים בעולם יש החובשים טורבן או לבושים בגלימות המכסות את כל הגוף. כמובן שיש גם ההולכים ללא לבוש או "מטפחת" על החלציים. האם זה מקובל באירופה?זהו הייחוד של החברה. הרי איננו בנויים בתבנית אחת.לא הלבוש חשוב אלא האדם הלובש אותו.

    • מאת mirjam‏:

      אריאלה, יונית ומאיה, תודה לכן על תגובתכן. ניכר שהענין מעסיק גם אתכן בצורות שונות,נראה שאנו סבלניות הרבה יותר מאשר האירופאים, לגבי ענין כיסויי הראש. במשך השנים שוחחתי על כך עם קרובי הגרים באירופה, שלתמהוני בדרך כלל היו פחות סבלנייים ופחות מבינים ותמיד הדגישו שהם יותר ליברלים מאתנו. דברתי עם תלמידות ערביות שלי, מתוך כבוד למסורתן ופעם בקשתי שלשעור הבא יביאו לי מטפחת להסתכל על הפס המקשט את שוליה. אכן הנושא עמוק כים, ואני רק העליתי פה על קצה המזלג כמה הגיגים הנוגעים בכך. מרים

  2. שלום מרים,
    המאמר הזה מעניין במיוחד, ומעלה באמת המון שאלות – מספיק לסימפוזיון שלם, שמערב גם עניינים חברתיים, דתיים, ענייני מגדר (אני שולחת את המאמר הזה לשתי חברות שלומדות מגדר) פוליטיקה, ואופנה. אני אישית חושבת שיש יופי גדול בכך שנשים וגברים מעדות שונות מצהירים\ות על השתייכותם\ן החברתית\דתית\לאומית בעזרת הלבוש או כיסוי הראש. רק בפלסטין היו מסורות רבות ויפהפיות של כיסויי ראש לנשים, וגם לגברים, וכמו בבגדים – גם כאן היה בכיסוי הראש מקום לביטויי יצירתיות ואסטטיקה. אני גרה היום ליד הכפר הצרקסי כפר כמא, וממש נהנית לראות שהנשים שם שומרות על המסורת של שוליים סרוגים בצינורה עם חרוזים, למטפחות הראש שלהן, ובמקרים רבים השוליים הללו נעשו בעבודת יד. אחת המלאכות שהיו מיוחדות לעיטור שוליים – במיוחד של מטפחות – היתה עבודת המקוק, ואני די מקווה שחזרתה של המטפחת תחזיר גם את המקוק לאופנה…

  3. מאת מאיה בלום‏:

    כיסוי ראש הוא בהחלט נושא לשיחה בקבוצה הבין דתית שלי
    לכדאי להתייחס לכך לא רק מבחינה דתית אלא גם איך האופנה משנה את כסוי הראש.
    ביהדות במי גזרים הדתיים השונים ובייחוד כאן בארהב אצל הקונסרבטיבים והרפורמים רואים היום פריחה אמנותית להבדיל מכיסויי הראש אותם ראיתי הפעם בחנויות בירושלים
    ומי יודע לאן זה עוד יוביל
    תודה לך מרים
    מאיה בלום
    חרוז לשלום

  4. מאת שושן‏:

    כן מגדר, לא מגדר אני מתה על מטפחות ראש מכל הסוגים. הן המשולשות הקטנות או הגדולות יותר, הן הרשתות, או בכל מיני צורות וגם מטפחות ראש חמות שאמי נהגה לקשור מלפנים- והאמינו לי שזה הכי שומר על הראש הפנים והאזניים בחורף.
    גם כובעים אני מאד אוהבת ובמיוחד את הישנים מהמאות הקודמות (כמו בסרטים) שנקשרים לפנים. אחלא קישוט ומסגרת לפנים. הלואי וניתן היה להשיג אותם ולהסתובב בהם.

להגיב על יונית קריסטל לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.