מה מזכיר לך…..הבד הזה?

עברתי השבוע ליד חלון ראווה, וראיתי שמלה שגרמה לי לדפיקות לב, לא הגיזרה והצורה שלה, אלא הבד

ממנו היא תפורה, הזכיר לי משהו מלפני הרבה שנים. עמדתי כמה דקות לפני חלון הראווה ספק רואה אותה ספק 'רואה' את האשה האחרת שלבשה בגד מבד דומה, כמעט זהה לבד זה. כל היום הלכתי כשמראה הבד הזה עמי, בערב חשבתי שיכול להיות שאיפשהו יש לי עדיין שארית מבד זה, לא כשארית אבל כקטע רקום ואחוז בתוך עבודה שרקמתי והטלאתי..

 

כשהוצאתי את העבודה מהארון, ראיתי בה עוד בדים מזכירי-אנשים. לצערי זו עבודה שלא נשמרה במצב הכי טוב. עשיתי אותה בגיל 17. החומרים למלאכת יד היו מועטים ומטיב בינוני,  כך שרקמתי והטלאתי על בד משק יוטה מכובס אחרי שאמי הוציאה ממנו תפוחי -אדמה. בחופשת הקיץ חליתי, כדי לא להשתעמם קראתי את כל הספרים בספריה הציבורית של נהריה, סרגתי צעיף ענקי והחלטתי לרקום משהו לקיר חדרי. אמי נתנה לי לחתוך קטעי בד מממגירת שאריות התפירה שלה, אבל חסר לי בד מפוספס לבן וצבע אחר, לאמי היה רק בד עם פסים לבנים שחורים. חברה של אמי הלן דוידוביץ הביאה לי בד עם פסים לבנים ואדומים, שהתאים ב ד י ו ק   למה שרציתי. הקורדרוי האדום של העציץ הוא מהאפודה שלי. את הפרחים רקמתי על פי דמיוני.  שנים רבות היצירה הזאת היתה תלויה על קירותינו, עברה עמנו דירות. עם הזמן ספגה אבק ולחות ופעם נפלה והתלכלכה מאד, אז כבסתי אותה בצורה לא נכונה [טרם ידעתי אז איך לעשות זאת]  וחלק מהצבעים של הבדים נזלו, והשק 'גיוון' את הבדים הבהירים. התבוננתי בעבודה, היא עדיין יפה למרות הכל, אולי הגיע הזמן לטפל בה, לתקן מה שאפשר ולשוב ולהינות ממנה?.

'הקקטוסים', יוטה ושאריות בד, הטלאה ורקימה 1960

אני מתחלקת עם חברות אמניות בשאריות קטעי בד מהבגדים, כלי המיטה והוילאות שאני תופרת, לפעמים אני פשוט מעבירה להן קטעים שאני סבורה שכבר לא אמצא להם שימוש, לעיתים אני יודעת מהו נושא העבודה העכשוית שלהן ואז אם יש לי קטע מתאים אני מעבירה אותו אליהן.  מאד מעניין כיצד כל אחת יוצרת עם קטעי הבד הללו משהו אחר ושונה, הן מספרות לי שכל פעם שהן רואות פיסת בד שהגיעה ממני הן חושבות עלי. אכן כל פעם שאני רואה קטעים מסוימים בעבודותי הבדים 'מכילים זכרון' של אדם או אירוע.

מתוך הספר 'אנונימוס' היתה אשה

בספר Anonymous  Was A Woman, Mirra Wood, St.Martin Press, 1979 שנושאו הוא יצירות הטקסטיל המדהימות, שאינן חתומות על ידי היוצרות שלהן ועל חינוך נשים שגרם לכך שלא חתמו על עבודותיהן.  מודפסים גם קטעי זכרונות, יומנים וכדומה. בעמוד 94 יש שני קטעים של נשים שמדברות על משמעות יצירת הקווילט, בשנים שלימדתי אמנות סיבים נהגתי להקריא לתלמידות את הקטע הסמוך.

אין זאת אומרת שאני בכלל לא קונה בד חדש לצורך עבודה כלשהי, או  אם אני מרגישה שאני זקוקה

קטע מבד רשת שקניתי לעבודת אמנות, שימש אותי לגימור יפה לחולצה

דוקא לבד מיוחד, קורה גם שאני עוברת ליד חנות או מציצה פנימה ובד כלשהו 'צועק' אלי שאקנה אותו. וכמו שאני חולקת עם עמיתותי  הן חולקות עמי בדים שלתחושתן מתאימים לי וליצירותי. קורה גם שקטע מבד שקניתי לצורך עבודת אמנות נתפר לתוך בגד…

חברותי האמניות יודעות מה אני יוצרת או עשויה לאהוב, והן מעבירות אלי קטעי בד שהן כבר אינן צריכות. ככה כולנו  מעשירות את מגוון הבדים שלנו. פיסת בד כזו יכולה להמתין במגירה, או להיכנס מיד למשהו שאנו יוצרות כעת. לפני כשנה שיפצתי חלוק קאפטן אדום ו'חסר לי משהו.'….חברתי לינדה שלחה לי את קטע הבד המושלם…

פיסת הבד המפוספסת שהשלימה את העבודה

 

התבוננתי שוב בקקטוסים שלי, עציץ התכלת עשוי ממכנסיים קצרים, והקקטוס הכדורי הוא מבד של שמלה אמריקאית ענקית מידות שעשינו ממנה חצאיות לאמי ולי.

 

הקקטוס בעציץ הכחול עשוי [מלמעלה למטה] מכנס גברי, שתי שאריות של בד כיסים, והאפור משמלה חורפית של אמי.

העציץ הירוק הוא מחולצת אשה, המשבצת הכחולה לבנה היא מוילון מטבח ושני העלים מימים היו חצאיות.

הקקטוס בעציץ הירוק

 

Print Friendly, PDF & Email
פורסם בקטגוריה אוספים, אמנות ישראלית, אמנות סיבים, אמנות שלי, כללי, מלאכת מחשבת, משפחוגרפיה, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

10 תגובות על מה מזכיר לך…..הבד הזה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.