הסתרה חלקית ו/או מכוונת ?

ב-1772 הוזמן הצייר יוהן זופאני [ Johan Zoffany ] לצייר דיוקן קבוצתי של חברי האקדמיה המלכותית

פרט מציור של יוהאן זופני 1772. חברות האקדמיה בתמונות מאחור

לאמנות בלונדון, כשהם עוסקים בדיון אמנותי על גוף האדם. בין מיסדי האקדמיה היו גם שתי נשים אמניות אנגליקה קאופמן [Angelica Kauffmann]  ומרי מוסר [Mary Moser ], אך הן לא הורשו להשתתף בפגישות שבהן ציירו 'מודל'  או אפילו לדון על גוף האדם בכלל וגוף הגבר בפרט ,הן מוזכרות בתמונה על ידי ציורי דיוקנן התלויים על הקיר מאחור. בצורה זו כופה הצייר או 'מזמין הציור' על המתבונן את דעתו,על מקומן של הנשים.

הצורה שבה היוצרים 'מכוונים' את המבט, משפיעה על המתבונן. אפשר לכוון ראיה על ידי תאורה שונה או על ידי הנחת חפצים כדי להדגיש משהו, או על ידי כיסוי חלקי או שלם עם וילון, בד שקוף או רשת. לעיתים זו הסתרה לא מכוונת כמו עץ שגדל או קיר שנשבר, אך במקרה דנן זו הסתרה מכוונת, דיוקנן של האמניות תלוי על הקיר הן מוכנסות למקומן ה'קלאסי' של נשים,  אוביקט להסתכל עליו!

לאורך ההיסטוריה, יש מוסדות דתיים או ממלכתיים שמכתיבים לאנשים אלו חלקי גוף אפשר לחשוף ואלו יש להסתיר, תוך שימוש בכל מיני נימוקים 'מוסריים' כביכול. באנגליה בימי המלכה ויקטוריה, כוסה כל פרט שיכל להזכיר משהו 'מיני', אפילו רגלי רהיטים הוסוו תחת ווילונות מכווצים, לתחתונים קראו 'הללו שאינם מוזכרים' [Unmentionables]. באותו הזמן מוכרים בריש גלי תמונות שירים וספרות אירוטיים ביותר. עודף ההסתרה, ההעלמה, אי דיבור בריש גלי או דיבור עקיף ומרומז על חלקים חשובים מהחיים, דווקא עזרו להסתיר ניצול אכזרי של חלקי אוכלוסיה שהיו עניים וחסרי סטטוס חברתי.

בתקופות מסוימות חלק מהאיסורים נבעו מצרכים כלכליים, לפעמים ממלכה פוליטית או כלכלית רצו לקדם ייצור של בד מסוים או חוט מסוים ואז זה הועבר לציבור בצורה של יאיסור לבוש' או 'המלצה אופנתית' כביכול אך בכל מקרה ומקום מי שמכתיב לאחר/ת כיצד להתלבש מפעיל כוח. האיסור או ההמלצה האופנתית נוגעים לא רק ללבוש, אלא גם לטקסטיל הביתי.

הכלה נכנסת לחופה מכוסה בהינומה, שמעתי פרשנות שזה נובע מהפרק בתורה שבו מסופר כי רבקה המובאת אל יצחק, רואה אותו יורדת מהגמל ומתכסה. וילון מסתיר/ מפריד בין עזרת הנשים לבין הגברים המתפללים, בטענה שמראה הנשים מפריע חגברים להתרכז בתפילה. בארצות צפוניות חלונות גדולים אמורים להכניס הביתה את אור השמש אך וילאות תחרה מסווים מפני המתבונן מבחוץ את הנעשה בפנים. בהולנד במאה ה18 – 19 המטיפים הקלויניסטים היו מטיילים ברחובות ומציצים דרך החלונות לראות שלא מפרים את חוקי המוסר.

בטלויזיה אנו רואים לעיתים תוכנית שבה מישהו/י מספר/ת ספור תוך שהפנים מוסתרות במעין משבצות, האמורות לטשטש את זהות המדבר/ת. צנזורות שונות נהגו להסתיר , למחוק או אפילו לגזור קטעים ממכתבים , מאמרים או סרטים.

הכיסויים השקופים למחצה נועדו קודם כל לסמן הפרדה בין פרטי לציבורי, בין קודש לחול, בין אסור למותר, כאותו תמרור של כביש המתריע, שאין כניסה, או נותן זכות קדימה למישהו, בשם 'חוק' כלשהו.

לא תמיד ברור לנו , כלפי מי מכוון האיסור, האם הנמצא בפנים אסור בראיה מבחוץ או אולי אסור בהסתכלות החוצה והבנה של המתרחש סביבו/ה. ומהי מטרת ההסתרה הזו שלעולם אינה שלמה ?

כילדה תמיד הפריע לי לראות תחרויות החלקה על קרח בהן הגברים היו לבושים במכנסיים ארוכים, בעוד הנשים חשופות רגליים ועם חצאית קצרצרה, חשבתי אז למה הן צריכות לסבול מקור?. כשגדלתי הבנתי את הסיבה למציצנות הממוסדת והצבועה הזו.איני אומרת שצריך לכסות את רגלי הבנות לגמרי, אך אני בעד שוויון כי רק על ידי השוואת הכיסוי והגילוי נגיע לשווי זכויות,  אם היא בחצאית קצרה אז עליו להופיע במכנסיים קצרים.

אינני מהלכת חשופה, וכשאני נוסעת לאיזורים בארץ שבהם יש אוכלוסיה בעלת דעות שונות ממני, אני מוסיפה חולצה עם שרוולים יותר ארוכים, מהתחשבות בהם. בכל זאת כבר קרה לי שמישהו חשב שמותר לו להעיר לי על לבושי, בסגנון לא מנומס בכלל, במקרה כזה אני מזכירה לו שיש גם איסור הלבנת פנים ברבים.

בטיולים לפני שנים, יכלנו כולנו ילדים, ילדות, מורים ומורות להכנס לכל מקום קדוש/ עתיק בין שהיה זה בית כנסת, כנסיה, מסגד או הגן הבהאי, במכנסיים קצרים וחולצות עם שרוולים קצרים. ידענו היכן צריך לחלוץ נעליים והבנים ידעו היכן לחבוש כובע או להורדו ובזה כבדנו מנהגים עתיקים.  היום כולם  כופים על המבקרים בהם להתעטף בסמרטוטים [לפעמים לא הכי נקיים], כדי להכנס אליהם. החמרת תקנות ההסתרה הללו אצל כל הדעות/דתות במקביל אומרת דרשני, שהרי הן אינן זהות בגישות שלהן לחיים, אך בנושא זה הן פשוט מיישרות קו. אגב, כשיש לי אורחים מחו"ל שלא תמיד מבינים את הכרח הכיסוי הזה, אני מציעה להם לקחת חולצת שרוולים ארוכים וחצאית מעטפת מהבית לצורך ההסתרתי.

ההסתרה/ עטיפה/ העלמה של נשים מתחת לערימות בדים, קורית גם באירופה. כולם שמעו/קראו  על החקיקה בצרפת נגד הרעלות בבתי הספר הציבוריים. בהולנד בשנת 2000 עורכת דין  בת למהגרים טורקיים, פנתה לבית המשפט העליון שיורשה לה להופיע בבתי המשפט עם רעלה על פניה. קראתי בעניין רב את שלל מאמרי הדעות, בין הדוגלים בחופש הפולחן שקראו לאפשר את מבוקשה ועד האנשים שהזכירו לכלם שהיא מנסה לכפות את מנהגיה על ארץ ותרבות אחרים. ב'מכתבי קוראים' לעיתונים כתבו נשים הולנדיות שמרגישות לא נוח להיות מטופלות על ידי רופאות ואחיות שאי אפשר לראות את פניהן.

בשיחות עם קרובים ומכרים שם, שמעתי שחלקם רואים בכל הענין קוריוז, וחלקם חשים שזה איום על תרבותם ורצו איסור מוחלט על כל כיסוי ראש בכלל. הסבריי שכיהודיה המורגלת בסביבה שבה גבר דתי יכול ללכת עם כיפה או מגבעת, איסור גורף לכיסוי ראש נראה בעיני קצת מוגזם, נענו על ידי המארח שלי בצעקות רמות של  "אף אחד בעולם כבר לא חובש כיפה!". ציינתי בפניו שזמן קצר לפני זהבקר אצלנו  בישראל  חובש כיפה מפורסם – האפיפיור!  שלו יש שלל כיפות צבעוניות עם כפתור מותאם באמצע הראש.

מבחינה מסוימת דווקא מגיע לאירופאים שיכריחו אותם להתלבש ולהתכסות!  כשהאירופאים כבשו את אפריקה ואסיה הם 'הזדעזעו' בכל מקום מהלבוש המסורתי המקומי ואילצו את התושבים המקומיים להתלבש ב'מלבושים יותר צנועים ויותר נוצריים'.  כעת צאצאי הנכבשים מהגרים לאירופה באלפיהם ומנסים לאלץ את האירופאים שבינתיים התפשטו מכל הבגדים הארוכים, לשוב להתכסות  ולהתעטף, ממש צדק היסטורי.

יש כיסויי גוף שנחוצים להשרדות, במדבר טוב להתעטף נגד חול ושמשביום וקור עז בלילה, אך כשחיים בעיר דוקא רצוי לספוג שמש במידה. ברחצה בים או בריכה, עדיף ללבוש בגד מתאים ולא להכנס למיים בעודף בגדים שעלול לסכן את החיים כשהמיים מכבידים על הבגדים. פעם היינו רואים בפתחי מסעדות שלט שמורה 'לא להכנס בלי חולצה', אגב השלט היה מופנה לגברים ולנשים.  לפני כשנה לא התאפקתי ואמרתי למלצרית חמודה, שבאמת יש לה בטן יפה אבל לא נעים לי כשהטבור שלה משפשף את זרועי ולא היגייני כשבטנה נוגעת בעלה החסה בסלט. לבישת סינר היתה פותרת את הבעיה.

בחיפה ובצפון הארץ בכלל מסתובבות צעירות ערביות עם מטפחת ראש הדוקה, שמתוכה רואים רק את פניהן, אף שערה אינה מציצה מתחת למטפחת, אני מכבדת את רצונן ואת תרבותן, אך טרם הבנתי איך זה הולך יחד עם מכנסי גינס הדוקים עד כדי ראיית כל קפל ברגליהן, ומה שעוד יותר תמוה, מטפחת ראש הדוקה עם בטן חשופה בין הגינס לחולצה הקצרה.

שום דבר מוגזם, אינו טוב, לא הסתרה עודפת ולא התפשטות כללית. אני מקווה שנדע כולנו לחנך ולהתחנך למצוא את דרך הביניים. לאנשי העיצוב והפרסום כדאי קצת להפחית במידת החשיפה והעירום ולהפשיט את הגברים באותה המידה. לחוגים המנסים לסלק אותנו הנשים מעיני הציבור מוטב שילמדו ויקראו על מקומות שבהם היו חוקים כאלה ויבינו שבכך הם רק מאדירים ומעצימים את מה שהם כביכול מנסים למנוע. איסורים הם הפיתוי הגדול ביותר לנוער. הסתרה היא מחבואו של המעוות והפשע.

חקרתי ומצאתי שכבר היו במשך ההיסטוריה בגדים לגברים שיעזרו להם לא להתפתות ממראינו הנשי!

בגד שימושי לגבר שלא יראה מה שאסור

במקביל ולמען השוויון מצאתי גם דוגמאות היסטוריות לבגדי גברים שיעלימו מעינינו את הצורה המפתה של גבר לבוש בחליפה יוקרתית.

בגד צניעות לגבר

 

 

 

 

Print Friendly, PDF & Email
פורסם בקטגוריה אוספים, ארון הספרים האמנותי, כללי, תדמית מדומיינת, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.