אפשר להביא לך בגדים לתפירה או לתיקונים?

אמנות הסיבים נעשית בכל אופני העשייה/יצירה שאפשריים בחוטים ובדים, כך שאין תימה שרבים/ות מאמני הסיבים גם אורגים/תופרים/סורגים/רוקמים את בגדיהם, וילאותיהם, כיסויי המיטות ועוד דברים. שאריות וקצוות של בדים או חוטים ששמשו ליצירת אמנות משולבות לעיתים בחפצים השימושיים  ולהיפך קטעי בד או חוטים שנותרו מעשיית החפצים השימושיים נכנסים לעבודות האמנות.

בPIA – באוניברסיטת בוסטון ששם למדתי אריגה, נהגו המורים להחמיא על בגדים שהסטודנטים יצרו או עיטרו בעצמם. סטודנטים שלא לבשו בגדים מעשה ידיהם או לפחות עם איזו תוספת אישית, 'זכו' להערות קולניות של המרצים בנוסח: "אתה מתביש בלימודיך כאן?" או לסירוגין:"איך תלמד כיצד בד מתנהג אם לא תנסה ללבוש אותו?" ואכן ככל שאנו מרבים ליצור באופנים שונים כך אנו נעשים מיומנים יותר באפשרויות שיש בבדים.

כמו אמני סיבים אחרים , גם אני יוצרת  את מירב בגדי בעצמי כדרך חיים, ולפעמים משתמשת בבדים אחרת ממה שיעד להם היצרן. אני לא חושבת שבגדי יוצאי דופן, אבל מדי פעם אני נשאלת מהיכן הם ואז כשאני עונה שתפרתי אותם בעצמי, בערך כל אשה רביעית שואלת:"אפשר להביא לך בגדים לתפירה או תיקון?" ואז עלי לאמר שאני אמנם תופרת לעצמי [ולעיתים לחברות] אך אני לא תופרת מקצועית שמתפרנסת מכך.

איני יודעת מדוע זה עדיין מפתיע אותי, אחרי כל כך הרבה שנים? האם זה מפני שלי ענין התפירה כל כך ברור? האם זה מפני שאני תמהה על אנשים ונשים רבים כל כך שאינם יודעים או רוצים לתקן כפתור? או האם זה בגלל הטון שבו נשאלת השאלה?

לפעמים אני מתקנת ברצון כמה דברים לחברות או מכרות, אך אין לי חשק או צורך לעשות זאת באופן מקצועי, יש לי די והותר משל עצמי. יש תיקונים קלים ויש שגוזלים זמן רב. לפני שנים, היינו 'הופכים צוארון' ו/או חפתים בחולצות מכופתרות של גברים, הצוארון והחפתים התבלו בעוד גוף החולצה נשאר שלם.  היינו אז פורמות ומפרקות את הצוארון ו/או החפתים הופכות ותופרות חדש מן הישן. צוארוני וחפתי נשים שהתבלו אפשר היה להפוך,לרקום עליהם, להוסיף פס של תחרה בצוארון  להוריד את החלק העליון ולהפכם לצוארון-מנדרין.  גם כיסי-המכנסיים [בעיקר הגבריים] היו זקוקים לחידושים ושיפוצים תמידיים, כי נשאו בהם מכל טוב.  בתחילה הטלאנו את החורים, אחר תפרנו טלאי ואחר פרקנו את הכיס מן המכנסיים יצרנו כיס חדש מבד כותנה חזק או קנינו כיס מוכן לתפירה, והחלפנו את הכיס.

כיוון שהעבודות האלו הינן מסובכות וצריך ללמוד איך לעשותן, הכילו  ספרי התפירה והעיצוב של אז תמיד פרק על תיקונים, שנקראו בשמות יפים כמו 'תיקון אמנותי' [Artistic repairing ], 'תיקון דקורטיבי' [Decorative mending], סיגנון מחדש [Resyling  /Remodelling]  וכדומה. החביב עלי מכל השמות הינו 'הסוואות מושכות להסתיר בלאי' [Attractive disguises to hide wear] , תת פרק של  'להציל את הבלוי והקרוע' [Rescuing the torn and the worn] בתוך ספר שלם שנקרא 'סיגנון מחדש של מלתחתך' [Restyling your wardrobe]. ספר שהיה כרך אחד בסדרה שלמה ספרי תפירה/סריגה בהוצאת טיים-לייף באמצע שנות ה1970 שנקראה 'אמנות התפירה' [The art of Sewing ].

הספרים הללו בהוצאת טיים-לייף מכילים איורים מאירי עיניים ברורים לכל צופה איך לבצע כל מלאכה.

שלבי הפיכת צוארון 'רגיל' לצוארון 'מנדרין'

 

 

 

 

 

 

 

כיום אני מתקנת הרבה דברים, עדיין מטליאה כיסים, אך כבר לא הופכת צווארונים חפתים וכיסים.

 

 

Print Friendly, PDF & Email
פורסם בקטגוריה אוספים, אמנות סיבים, ארון הספרים האמנותי, כללי, מלאכת מחשבת, תדמית מדומיינת, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.