גלויות – לא רק מהחופש

אינני יודעת איך אצלכם? אבל אצלנו יש קופסאות נעליים מלאות בגלויות. חלקן ירשנו וחלקן קבלנו בעצמנו. ואני עדיין שמחה לקבל ולשלוח גלויות. המקבלים מספרים לי שזה נחמד לגלות פתאום גלויה אמיתית, מודפסת עם בול יפה, בין חשבונות וסתם פרסומות. הם נהנים מההרגשה שמישהו/י טרח/ה בחר/ה והלך לסניף דואר לשלוח משהו אישי אליהם. גם אני שמחה בגלויה שמגיעה אלי.  פעם כולם שלחו גלויות, בעיקר מהחופשות, זה היה טקס מחייב! הנוסע לחופש לקח רשימת שמות וכתובות להם היה חייב גלויה, משפחה, חברים, עמיתים לעבודה, שכנים..

נהריינים 'הבריאו' בבית בנדורי על הכרמל ושלחו גלויה לנהריה

נופשים בחיפה ב1963 ומתפעלים מבית הקרנות

בשנים הראשונות של המדינה  היה מקובל מאד בארץ 'לנפוש' ב'בתי הבראה' לקופת החולים הכללית היתה רשת של בתי הבראה. ירושלמים הבריאו בנהריה או שבי ציון, נהריינים הבריאו בחיפה וכדומה. אני זוכרת את לוי אשכול שהיה אז שר האוצר, נופש ב'בית חווה' בשבי ציון. הוא היה בא לחוף טובל בים לבד ואז קורא לכל ה'קינדרלאך' ומחלק לנו סוכריות או ענבים.

כמובן שגם טיילו בטיולים מאורגנים שבית ההבראה אירגן לנופשים, וכך למדנו אנו הילדים ידיעת הארץ, אספנו גלויות עם שמות מקומות וכל המרבה היה שמח. החלפנו אפילו תמונות, כדי שנוכל להדביק במחברות בית הספר את נופי הארץ.

גלויות מחוץ לארץ היו כמובן יוקרתיות ומענינות יותר. הן הגיעו משני מקורות, מקרובים וחברים שגרו בחו"ל ומקרובים ומכרים שנסעו לטיול. באותו זמן נסעו לנסיעות ארוכות יותר [לעיתים שטו באוניה] איש לא טילפן הביתה בזמן הטיול, אבל שלחו גלויות. קודם בשביל  הד"ש ושנדע שהכל בסדר וגם קצת כדי להתגאות בחווית הטיול.

גלויה לא מכאן, אבל השולחת מציינת ש"כיוון שאין טלפון אני כותבת לכם גלויה זו כדי...."

גלויות נשלחו גם כאשר רצו להודיע הודעות קצרות. זה נראה פחות מסורבל ומהיר מאשר כתיבת מכתב.  משרד הדאר מכר גם גלויות לבנות שנועדו לכתיבה ועליהן כבר היה מודפס בול, כך שאפשר היה לכתוב מה שרוצים ןלשלשל לתיבה הקרובה ורוב האנשים החזיקו בביתם לפחות כמה גלויות כאלו לכל מקרה.   היו אז מעט טלפונים בארץ, וגם אם הגעת לטלפון ציבורי והיה לך אסימון, אז לא תמיד היה טלפון לאנשים  שלהם רצית להודיע את ההודעה. כשמפקדיי בצבא רצו להודיע לי משהו, הם טלפנו לשכן שגר במרחק 10 בתים מביתי, כסגן מנהל של סניף דואר היה לו טלפון בביתו. הוא היה בא לקרוא לי לטלפון, או הביא לי את הידיעה בעצמו.

כיוון שהייתי ספרנית שלחו לי תמונה של הספריה הלאומית של מקסיקו

 

מגוון הגלויות, איפשר לאנשים להתאים אותן למקבל, או לרמוז רמזים שונים על ידי בחירת התמונה. הנה גלויה ששלחו לי כ'ספרות מקצועית' בגלל שהייתי ספרנית, האמת היא שדי התקנאתי ביופיה של ספריה זו.

אנשים אחרים נהנו לשלוח כל מיני בדיחות והלצות

באתרי נופש אירופיים הגלויות ההומוריסטיות התבטאו לעיתים בגלויות וולגריות וגסות, ומשלוחם התקבל כצורה של פורקן ואווירת חופש.

ב2002 פתחה סימה סלע את השנה עם "גלויות" האמנים התבקשו ליצור 3 גלויות לתערוכה.

'גלויה מהחופש' מרים ברוק כהן , 2002

הנה אחת מגלויותי.

גלויות מבד או רקומות [על קרטון או בד] הופיעו בכמה תקופות, מסיבות שונות. וכדאי לכתוב על כך בפעם אחרת.

ד"ש לכלכם.

Print Friendly, PDF & Email
פורסם בקטגוריה אוספים, כללי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות על גלויות – לא רק מהחופש

  1. מאת אילה רז‏:

    מרים היקרה, גם לי יש אוסף של גלויות ישנות. הן לא בקופסת נעליים אלא במגירה וכל פעם אני מחליטה למיין אותן לפי נושאים אבל עניני היומיום הדחופים לא מאפשרים לי זאת. יש לי גם אוסף של גלויות שקניתי של כרזות ישנות ואולי אעשה על זה איזה פוסט מתישהו. בקיצור את מזכירה לי נשכחות ותודה לך על כך.

    • מאת mirjam‏:

      אילה חביבה, גלויות ישנות הן אוצר של מידע, היסטוריה אישית וכללית, תענוג חזותי ועוד… מצפה בכליון עיניים לכתיבתך על נושא זה.
      מרים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.