מגוון חיים יהודיים, תמונות ופרקוני-היסטוריה של איך רואים אותנו

Judisschen Stadtteil Kazimierz 1900

חנויות באיזור היהודי של קזימיר 1900

שתי התמונות הן למעשה שני חצאים של תמונה אחת שמצאתי בספר של פרנץ הוברמן שאסף צילומים מרחבי הממלכה האוסטרו-הונגרית במחצית השניה של המאה ה19 והראשונות של המאה ה20. יש הרבה תמונות מענינות של החיים בכלל אצילים, עניים, צבא  ולא הרבה תמונות של חיים יהודיים. לכן לא תמהתי כשבהקדמה לפרק התמונות של 'הפרובינציות' שבו יש רשימת הלאומים השונים המאכלסים את האיזור אין בכלל איזכור ליהודים, אולי הם כלולים ב0.5 מיליון 'אחרים' [עמ' 240] התמונה הזו נראתה לי מאד מענינת. היא מופיעה בעמ' 234-5בפרק של  Krakau .יש בספר עוד הרבה נושאים מענינים ללימוד, אך אני רוצה להתרכז במראות של החיים היהודיים. בעיקר בגלל הכתובת שליד שתי התמונות הנוספות בעמוד 234

הכתובת הנלווית אומרת רבנים 1865

הכתובת הנלוווית לשתי תמונות אלו כותבת 'רבנים'. כמובן אנחנו לא יכולים לדעת אם הם באמת רבנים או שהצלם החליט כך בעצמו. גם היום ישנם יהודים שמכנים את איש את רעהו בשם רב למרות שאינם בוגרי סמינר לרבנים. כמובן שלא התלבושת היא העושה אותנו יהודים. אך תלבושות שונות, הפכו למעין סמלים או מדים של לובשיהם. מי שמתבונן למשל בכמרים נוצריים בעיקר הקתולים יכול להבחין במבחר כיפות מרהיב.  באמצע המאה ה13 יש כתבים נוצריים שונים הדנים בבעיה 'תיאולוגית' קשה:  " איזה סמל יוכרחו היהודים ללבוש כדי שנזהה אותם? ויהודים נאלצים ללבוש 'כובעי יהודים'", או ללכת עם פעמון קטן שמתריע על התקרבותם. בועידת לטראנו הרביעית [ Conclium Lateranese Quartum] ב1215 נקבע  בתקנה 68 קוד לבוש ליהודים כדי להבדילם ולהשפילם, השאירו קצת יוזמה פרטית לשליטי כל ארץ להחליט מה ואיך יראו היהודים 'שלהם'. תקנות אלו נשארו בתוקף כ700 שנים. בהרבה ארצות לא הסתפקו בסימן אחד אלא תקנו תקנות נוספות, למשל חובת גידול זקן, לבישת בגדים שחורים, וחבישת כובעים בעלי צורות משונות לגברים או ענידת מטפחות לנשים. יש לציין שבאותה ועידה תיקנו גם תקנות לבוש למוסלמים כדי להבדילם מהנוצרים, אך לבגדים אלו כבר איננו רואים זכר.  ביחד עם זה לימדו והטיפו שיש להשאיר את היהודים לחיות בעליבות ועוני כעונש על סירובם להצטרף לקהל מאמיני ישו. דברים שהעצימו וחיזקו את האנטי-שמיות.

בספר מענין בשם Bild und Text bei Thomas Mann שכתב הנס ויסלינג [Hans Wysling] בעזרת איוונה שמידלין [ Yvonne Schmidlin]  הם חוקרים את ארכיון  הסופר תומס מאן. מסתבר שהיה לו אוסף גדול של תמונות שאסף מעיתונים,לוחות שנה, גלויות וכדומה, שבהם השתמש כדי לכתוב את ספריו. לתיאור דמותו של של יעקב אבינו נעזר בתמונות של נזירים ארמניים בכנסיית הקבר, לדמותה של דינה השתמש בציור של צייר שויצרי Hans Schollhorn מ1925נערה בדווית עירומה

'נערה בדוית' 1925 הנס שולהורן אצל תומאס מאן דימוי לדינה בת יעקב

לדמותו של לבן השתמש בציור מעתונים וכל מיני 'ספרי נוסעים'  מהם גזר דמויות של בדואים.

בספר על יוסף ואחיו , השתמש תומס מאן לרב בדימויים  מצריים אך גם כמה פסלונים של 'אלים יווניים'.

הבית ב Mecklenburg str 1 בפנלו הולנד

לפני כשנה, כתבה לי מכרה שהבית שבו חיו סבי וסבתי מאז ששבו לעיר מגוריהם אחרי  מלחמת העולם ועד שהחליטו לעת זקנה לעבור לבית אבות ההיהודי באוטרכט, עומד למכירה. סתם מתוך סקרנות, התבוננתי בפרסומת, בתמונות של השינויים שנעשו בבית מבפנים ובגינה בחזית. האם זה בית יהודי ? לא ולא!!! זה במקרה בית שבו גרה פעם משפחה יהודית.  אני אפתיע אולי רבים, אינני רואה שם שורשים, אבל אני חושבת על זה כמקום שבו ביליתי כמה פרקים של חיי. כמובן לסבי וסבתי אלו היו חייהם. הם הגיעו לעיר כזוג צעיר ועזבוה בגיל 80. הבית ברחוב Mecklenburg 1 בעיר פנלו Venlo דרום הולנד הבית היה דו-משפחתי, כמו כל הרחוב שנבנה בקצה שדות, קרוב לתחנת הרכבת, באיזור תעשייתי. לא מזמן קבלתי קטע מעיתון איזורי שמספר על סבי ועל תרומתו לאיזור, הוא וסבתי באו לשם הקימו דוכן בשוק, שם סבתא תפרה מטריות ושמשיות, סבא ארז אותם על גבו בתרמיל גב ויצא למכור אותם בכפרים. לימים הדוכן התפתח והיה למפעל שבו העסיק סבא 300 פועלות ופועלים. הם שמרו על בית כשר,והיו פעילים תרבותית גם בחיי הקהילה היהודית הקטנה וגם בחיי העיר. ב1928 כשהבישופים ההולנדיים מוציאים צו האוסר התרועעות עם יהודים [ Anti Joods Decreet] והפועלים במפעל באים להתיעץ עם סבי מה לעשות, הוא אמר להם שלא אכפת לו במה הם מאמינים, אבל מי שרוצה להקשיב לכומר שישאל את  הכומר אם יש לו גם עבודה בשבילו. הפועלים נשארו לעבוד אצלו.   בגלל מיקומה של פנלו על הגבול עם גרמניה, יכלו סבי וחבריו שהקימו ועדה להצלת פליטים יהודיים, להציל 181 אנשים במלה"ע.   אגב כותרת המאמר שהודפס השנה ב'לימבורחר קוראנט' ב7 במאי 2011 הוא "תעשין מטריות יהודי אמיץ" [Een moedige joods paraplu fabrikant],

ב1901 פירסם גוסטבוס הינדמאן מילר [Gustavus Hindeman  Miller] ספר עם פירושי חלומות בשם ' What`s in a dream" מילון שמסביר לקורא מה פירוש הדבר שהוא/היא חלם על משהו מסוים. ב1988 הספר הודפס שנית תחת הכותרת"10,000 חלומות מפורשים"בעמוד 318 מפורש למי שחולמים על יהודי, מה זה אומר:" לחלום על שהייה בחברת יהודי, מסמל אמביציה בלתי נלאית ווגעגועים בלתי ניתנים לשליטה אחרי עושר ומעמד גבוה, שיתגשמו  רק במידה מועטה. לעשות עסקים  עם יהודי, אתה תשגשג בדברים חשובים. כאשר אשה צעירה חולמת על יהודי, זהו אות שהיא תטעה לחשוב שדברי חנופה הם דברי אמת, ותגלה שהיר רק חברה לתענוגות. כאשר גבר חולם על יהודיה, זה מבהיר שתשוקותיו מקבילות לחושניות ונוחיות, ועליו להפוך עצמו למגן האשה.  כשמי שאינו יהודי חולם על יהודים, זה מסמל דאגות חיים ורווח מכך שיתמודד עמן.  אם הינך מתווכח עמם [בחלומך עם היהודים עליהם הינך חולם] שמך הטוב בעסקים הינו בסכנה." עלי לאמר שגם כעת בקריאה נוספת כמה שנים לאחר הקריאה הראשונה של פרשנות חלום זו, איני בטוחה אם זה רע או טוב, זה בודאי אמור ללמד אותנו משהו על מה חשב אותו אמריקאי וכנראה גם חבריו ומשפחתו עלינו.

 

 

Print Friendly, PDF & Email
פורסם בקטגוריה אוספים, אמנות יהודית, ארון הספרים האמנותי, כללי, ממצלמתי, משפחוגרפיה, תדמית מדומיינת, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.