פעם סרגנו בחורף ורקמנו בקיץ

פעם סרגנו כשהיה קר בחורף , ורקמנו כשהיה חם בקיץ. התפתחות חומרים שונים ונפוצות השימוש במיזוג אויר שינו לפחות את ענין הסריגה, כעת סורגים גם בקיץ והמיזוג העודף בתחבורה ובאולמות ציבוריים, גורמים לכך שנשים מתעטפות ביוני -אוגוסט בצעיפים, פן תהפוכנה לארטיקים, או למנוע את מכת הלהט כשיוצאים מהאויר הממוזג לרחוב. כיון שכל המלאכות אהובות עלי, ברור שדוקא נעים לי שאני יכולה כעת לסרוג גם בקיץ, בעיקר שיש כעת חוטי כותנה כל כך יפים. התחלתי להרהר בכך כשמישהי מאוסטרליה שאלה אותי משהו בענין סוג צמר חם מאד, ונזכרתי שבאוסטרליה מזג האויר הפוך משלנו, כשכאן חם שם קר ולהיפך, חשבתי איך זה משפיע על קריאת ספרים והבנתם באוסטרליה? הרי אם כותבים על אוקטובר ה'סתווי' אצלם בדיוק אביב?, מענין.

אז פעם מלאכות היד היו עונתיות, ואני נהגתי תמיד להשאיר סוודר גמור למחצה בסוף האביב, כדי שאסיימו בסתיו כך שהיה לי סוודר חדש מיד עם תחילת החורף.  סיבה שניה לדחייית סיום הסוודר לסתיו הבא, כלומר לשנה הבאה, היתה מעין תחושה/תקווה חיובית להמשיך ליצור גם בשנה הבאה. גם היום אני אוהבת להשאיר משהו שאינו נגמר מיידית, ושאוכל לסיימו בעונה אחרת.  במילא אני נוהגת לעשות כמה וכמה עבודות באופני עשייה שונים באותו הזמן. כלומר לא באותם הרגעים [כי יש לי רק שתי ידיים], אבל אני עשויה בבקר לעבוד על משהו אחד בצהריים על משנהו ובנסיעות באוטובוס וברכבת על משהו שלישי ויש עוד. בריא מאד להחליף במשך היום את אופני העבודה, כדי להפעיל שרירים שונים.

ישנן יוצרות רבות שאומרות/כותבות שהן יכולות/רוצות לעבוד רק על יצירה אחת ועד שאינן מסיימות אותה לא יעברו לאחרת. ישנן גם עוד יוצרות שעדיין סורגות בימי הקור ורוקמות בימי חום וישנן רבות שכמוני עושות כמה וכמה עבודות יחדיו. יש גם יוצרות/ים שמתחילים מספר עבודות ולא תמיד מסיימים את כולן.  כותבי קבוצות הדיון השונות באנגלית פיתחו מגוון ראשי תיבות לכל מיני העבודות הללו. למשל WIP עבודה בהתקדמות, יש עוד כינויים שונים ומשונים, המצביעים על כך שזו תופעה נפוצה.

קצת קשה לרקום באוטובוס, לכן אני סורגת ומצנרת, כמובן שאני שמה לב גם לאנשים אחרים שסורגים סביבי. אני רואה למשל סורגות כיפות, ועם השנים אני רואה הבדלים בצורותיהן, במידותיהן וכמובן בצבעיהן וב'קישוטים' או התוספות הצורניות והמילוליות. ראיתי גם ירידות ועליות במספר הסורגות בתחבורה הציבורית. זכיתי לאין סוף תגובות, הערות והארות לעיתים נחמדות ומקסימות לעיתים ממש מעליבות ,אני מזכירה חלקן בכתיבתי במקומות שונים.

סיבה נוספת לאלו שמניתי למעלה, לניתוק ה'קשר העונתי' של אופני העשיה השונים, היא שהיום אפשר לקנות הרבה דברים מוכנים, וכביכול כבר אין צורך בעשיה ביתית או ידנית. אכן אפשר לקנות הרבה דברים מוכנים, אבל כבר מובן שלאנשים רבים יש צורך ליצור משהו, גם אם זמנם עמוס לעייפה במקצוע וחובות חיים אחרות. כמו כן מובן שקניית חפצים ישנים וההשלכה לפח של דברים, היא בזבוז נורא של כספנו האישי, של המצוי בעולם, תורמת להרס הסביבה וכול"י, אין צורך שאשוב ואכתוב את הידוע לכל. אני רוצה להפנות את תשומת לב הקוראים/ות לתרומתן המדהימה של המלאכות לפתרון חלק של בעיות אלו.  עשיית בגדים חפצים בעצמנו, עונה לצורך היצירתי שקיים בכל אחד ואחת. האפשרות לנצל/למחזר/לחדש כל פירור של חוט או בד שיש לנו, מונעת קניה מחודשת/ משאירה אותם בשמוש ומונעת נפח זבל. לעיתים תוספת של משהו אישי ייחודי, הופכת משהו 'רגיל' שיהיה רק ליוצר/ת !!! גם חידוש /תיקון בגדים ברקימה הופכת אותם למשהו ייחודי יצירתי, מאד מספק ומהנה.

חצאית משארית בד וילון, כיס ואימרת תחרה סרוגים מכותנה בגוונים תואמים

כיסוי כתם בהטלאת פרחים, שרוול שקוצץ עוטר בזיגזג =חולצה ניצלה

בד וילונות, הוא מצוין לחצאיות, חזק, עמיד ורחב. אך לעיתים הוא זקוק למעט תיבול כדי שיהיה באמת בגד מענין.

 

 

 

 

אין דומה לחולצות הג'ינס, וכדאי לתחזק אותן. את הכתם המכוער בעורף כיסיתי בפרחים ובמונוגרמה רקומה במכונת התפירה [זה היה תירגול נחמד] . את השרוולים קצצתי וסיימתי בזיגזג נאה. את איבקות הכפתורים חיזקתי ברקמה.החולצה ממש התחדשה.

פרט מעליונית ג'ינס שאני שבה מטליאה ורוקמת עליה מדי פעם

 

 

 

ככתוב, אי אפשר 'להיפטר' מג'ינס!!  בתענוג גדול אני מוסיפה טלאים ורקמות שמעשירים, מייפים ומגוונים  עליונית זו. [בסוד אספר לכם שהיא כבר בת 40.]

 

 

צמידים עשויים מאימרות שרוולים ישנים, שאריות כפתורים, רקמות מצויות, פעמוני בובות וכדומה

 

 

 

החומרים לעשיית תיקים, צמידים, כריות, בגדים וכל טוב נמצאים בארונותינו, בזמן מועט באושר היצירה אפשר לעשות הרבה מאד, עם השלכות אנושיות  הרבה מעבר לחסכון הפרטי.

בצד ה'סכנה' שדברים ימאסו עלינו, אנו 'מרוויחים' תרגילי יצירה למוח! תרגול הדמיון!  ועוד כהנה וכהנה יתרונות.

 

 

Print Friendly, PDF & Email
פורסם בקטגוריה אמנות סיבים, משפחוגרפיה, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

4 תגובות על פעם סרגנו בחורף ורקמנו בקיץ

  1. מאת אילה רז‏:

    נעים להיזכר: בחופש הגדול הייתי מקבלת במתנה בד למפת שולחן וגם חוטי רקמה והייתי מעתיקה על הבד איזו דוגמה מז'ורנל ועד תחילת הלימודים הייתי בדרך כלל מצליחה לסיים לרקום את המפה וגם להכין את החוברות המעצבנות שהיינו חייבים להביא למורה ביום הראשון של הלימודים והיא אף פעם לא בדקה באמת.

    • מאת mirjam‏:

      אילה, כמה נפלא שגם את זוכרת את המפות והחוברות. חלק מהמפות שרקמתי לאמי מצאתי והן עדיין בשימוש. מאלו שהתבלו חתכתי את הקטעים הטובים ושילבתי בעבודות חדשות. החוברות ברררר שנאתי אותן, אבל הן היו חובה. מרים

  2. מאת Elizabeth de kievit‏:

    mooie dingetjes weer. hier is haken en breien ook zo in… ook tijdens de zomer. of heb ik je stukje dan niet goed begrepen? soms is het voor mij wel moeilijk te volgen wat je schrijft,, omdat de volgorde van woorden in de zin zo door elkaar staat in de vertaling. maar dan is het soms ook zelfs grappig. in ieder geval een hartelijke groet.
    Elizabeth

    • מאת mirjam‏:

      Dag Elizabeth. bedankt voor het lezen.Men breit nu een betje katoen in de zomer, maar de meeste mensen breien alleen in de winter.
      Ja google vertaalt en beetje bizaar , als je iets will vragen schrijf mij s.v.p
      mirjam.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.