דיוקן- דיוקנאות

בתקופת בית הספר התיכון שלי אמי ציירה בקבוצה, מדי פעם הוזמנתי 'לדגמן' עבורן. אחרי שעת הציור, עברתי מציור  אחד לשני וראיתי שכל אחת ציירה אותי לגמרי אחרת. מורתה של אמי היתה גבריאלה רוזנטל, שמוכרת כמאיירת של 'ספר בישול פולקלורי' מטעמים לחגי ישראל, מאת מולי בר-דוד, בהוצאת  י. את מ. בר-דוד,1964. גבריאלה הדגישה כל פעם ש'אם היינו רוצות סתם תמונה של מישהו אז אפשר לצלם אותו, אבל אנו רוצות להראות משהו רגשי בציור הדמות! וזה מותר הציור על פני הצילום ושאבא שלה היה חוסך הרבה כסף אם רק היתה מצלמת ולא לומדת ציור'. התידדנו ובכל ראש שנה הייתי שולחת לה 'שנה טובה' שעשיתי בעצמי, גבריאלה היתה עונה לי בפתקים קטנים. ב1959 עברה הקבוצה לצייר בביתנו, ואני נתתי לגבריאלה ציור שנה טובה שנראה כמו כתב סיני, בתשובה קבלתי את הציור המצורף כאן. הדמות מזכירה את דיוקן גבריאלה, והטקסט ,שיש לקראו מלמעלה למטה, נכתב במבטא ייקי:" נא להזביר לאנאלפתית סינית!"

פתק תשובה לשנה טובה

לאחר שכתבתי את ההקדמה הזו, עלה בדעתי שאולי מישהו כבר הכין איזה אתר עם ציוריה של גבריאלה, מאד קויותי. אז לתומי 'גלגלתי' גבריאלה רוזנטל ולהפתעתי ושמחתי מצאתי פרסום של 'מוזיאון אוצרות בחומה'  בעכו ומסתבר שבדיוק פתחו שם תערוכה של ציוריה של גבריאלה בשם "הלב פתוח והיד רושמת". מובן שנסענו לראות ונהנינו מציוריה ורישומיה. גם המוזיאון כולו הוא תענוג ללב ולעין. לבוא להביא אורחים מחו"ל. ואני זכרתי בצחוק, כי פעם גבריאלה לקחה את הקבוצה לצייר בדיוק שם, ואמי שסבלה מפחד גבהים, עלתה על החומה, אך פחדה לרדת. גבריאלה רבת התושיה כרגיל, אמרה לה לעצום את עיניה, ובקולה המתרונן הורידה אותה מהחומה. גבריאלה, שם בסמטאות השמיים אני זוכרת אותך באהבה וצדקת מצאתי את דרכי שלי ליצירה.

במשפחתי היו עוד כמה מצוירים, אחד הדיוקנאות האהובים עלי היה של הדודה רבא שלי מצד אבי, בפ דה-יונג כהן, שב1934 צוירה על ידי Joris Johannes Chris Lebeau [ נ' אמסטרדם 1878 נרצח כחבר מחתרת בדכאו 2/5/1945]. הציור ניתן לה ולבן זוגה כאש"ל. קיים גם ציור הדיוקן של הדוד אלברט.  רק שנים מאוחר יותר גיליתי שלבו היה גם מעצב אריגים נפלא בסגנון ה'אר-נובו', זה התחבר לי עם ספוריה שהוא תמיד עודד אותה לרקום ובעיקר לשמר שיטות רקימה מפעם.

בספר 'שורו הביטו וראו' , כותב אליק מישורי בפרק דיוקנאות רבנים ואנשי רוח יהודים [עמוד 290] הסבר מלומד על מהות ציורי הדיוקן  וממשיך " ..בהעדר מסורת כזו באמנות היהודית, מאמצים לעצמם ציירי ה"סגנון הישראלי-יהודי" את הדרך הנוצרית שבה נקבעות כמה מוסכמות לדרך הצגתו של קדוש או איש רוח…." ואכן אנו רואים פה ושם שלטי חוצות מתמיהים עם תמונות ענקיות של רבנים חשובים, בסגנון שאול ממקומות אחרים לפעמים דתיים ולפעמים ממדינות שבהן יש סגידה למנהיג.

כאשר התחלתי להציג את אמנות הסיבים שלי, אמרו לי שאני 'מוכרחה' לעשות דיוקן עצמי זה לא ממש ענין אותי, אך בשלב מסוים זה נראה כחלק סביר ביצירתי ואז חשבתי כיצד לעשות זאת. לקחתי תמונת דרכון והתחלתי להגדיל את התמונה, וכל פעם קפלתי את מה שקבלתי ל4 והגדלתי כל רבע. ברגע מסוים הגעתי לתמונה שרובה התמוססה להמון נקודות זעירות, אך מספר קוים [מצלול עיניים אף ופה ו2 קמטי מצח] נותרו אז החלטתי שזהו הדיוקן שלי. בצעתי אותו ברקמה, אחר גם ארגתי את פני ובעוד כמה שיטות עבודה. נא ראו באתר האמנות שלי WWW.fibersiv.net   למדתי המון על זיהוי תמונות, על מה ואיך להתבונן, מה לחפש בתמונה וגם מה להכניס לתמונה.  אז הנה הדיוקן העצמי האחרון שלי.[אני כמובן יושבת ברכיבת צד אצילית].

על המטאטא

 

 

 

 

 

Print Friendly, PDF & Email
פורסם בקטגוריה אוספים, אמנות ישראלית, אמנות סיבים, אמנות שלי, כללי, משפחוגרפיה, תדמית מדומיינת, תערוכות, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

4 תגובות על דיוקן- דיוקנאות

  1. מאת אילה רז‏:

    כמה טוב לקחת את הדברים עם קצת הומור…אהבתי את הדיוקן עם המטאטא!

  2. מאת mirjam‏:

    תודה רבה, אילה.
    מרים

  3. מאת בתיה דונר‏:

    הדיוקן שלך באמת מקסים!
    אבל הגב' רוזנטל לא ממש הבינה בצילום…. ממש לא נכון להגיד את זה על צילום!

להגיב על בתיה דונר לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.