כולם מציגים 'אוספים'

הלכנו למוזיאון חיפה, לראות את פתיחת התערוכות החדשות "הוצאה לאור מן המחסנים לחללי התצוגה" ., שאצר דר' גדעון עפרת.  חגיגה לעינים, לרגשות , לסקרנות ולמח.  כן ככה צריכה להראות תערוכה, ככה צריך להראות מוזיאון, אנו חוזים בכל האוצרות =המטמונים שיש לנו ב'מחסני העיר', פעם סברתי שמוזיאונים אולי היו צריכים להבנות עם מיני גשרים, או אולי צנורות שקופים, שבהם הקהל יכול להלך ולהתרשם מכל הטוב שיש לעירו. חשבו נא לרגע על האפשרות הזו.

בשנתיים, בהם גרנו מטעם עבודת בעלי בבוסטון, הלכתי למוזיאון הבוסטוני הגדול, פעם בחודש לכמעט יום שלם. בכל חודש התמקדתי במדור אחד [לעיתים חלק של המדור] ושם בחנתי התבוננתי בנחת על כל פריטיו, קראתי את כל ההסברים, רשמתי לעצמי בפנקס, מה עוד הייתי רוצה לדעת על הפריט האמנותי  או על יוצר הפריט. אני בטוחה שאם מחסני המוזיאונים בארץ היו פתוחים לפני הקהל היו רבים שהיו עושים את מה שעשיתי בבוסטון. באים מדי פעם ןמתרכזים בלימוד אישי שקט של המדור.

עם זאת אני אוהבת מאד תערוכות שהאוצר מסדר לפי הגיונו האמנותי, אך לעיתים הייתי רוצה הרחבה, מעין חיבור נוסף או 'רקע' לתערוכה. אחד הדברים המאד אהובים עלי במוזיאון 'עין חרוד', הוא הצורה שבה מציגים בחלק אחד של המוזיאון תערוכות נושא או הקשר כלשהי, ובחלק המוזיאון השני , מוציאים מן המחסנים תערוכה ,שהייתי קוראת לה משלימה. כולנו זוכים בכך לחוויה כמעט מושלמת , רואים אמנות חדשה שטרם הכרנו , וזוכים להכיר דברים מפעם שאולי ראינו וכבר שכחנו ואולי לא זכינו לראות אף פעם. כל אחד יודע שיש חפצי אמנות במחסנים, אך כמעט ואינננו זוכים לראותם וכך כאילו נשכח שיש לנו תרבות עשירה, מגוונת עם כל כך הרבה רעיונות. דוקא כשבפי כל נישא 'דגל הפלורליזם' הוצאת הפריטים השמורים באוספי המחסנים לעין כל, יכולה להראות ולעודד שיש ותמיד היו פה נקודות מבט שונות.

הצגת האוסף ברבים, ואפילו 'אילוץ' הקהל להלך בחדר צפוף, יכולה גם להזכיר לנו בעיות כלל אנושיות המשפיעות על חיינו, שבירת מוסכמות ומבט מחודש על מושגים , כמו 'מהי אמנות?' או 'מה שווה שמירה?' ואפילו למי ולמה נשמור את החפצים הללו. הוצאת החפצים מהמחסן לעין כל, מרשה לנו לבחון , כאזרח על מה אנו רוצים או מסרבים להקדיש תקציב ציבורי. אני רואה שכעת חלק מהקוראים מרימים גבה, ותוהים על מה בדיוק אני מדברת? אני מתיחסת לכל מיני ענינים שמשפיעים על חיינו התרבותיים, והם חשובים אבל כשאנשים מדברים על 'תקציב' הם לא תמיד זוכרים, את החלקים הללו של האמנות.  לא למה נחוץ התקציב ולא מה הקהל מרגיש או חושב, והרי למען זה בדיוק אנו זקוקים לתקציבים, כדי שנוכל להלך במקום כלשהו ולראות מחשבות דעות ורשמים של מי שהיו פה ותרמו לחיינו, לתובנות שלנו, לצורות שאנו רוצים ויכולים לראות. וזה ישנו אבל זה טמון ומוסתר ולא תמיד אנו זוכרים את התרבות שבמרתף, ואז אנו מקבלים את הטענות המוזרות של כל מיני שוטפי מוחות הטוענים ש'עגלתנו' ריקה, וארוננו משמים, ולא היא.

תערוכתו של דר' עפרת, פורשת לפנינו עושר של תרבות, מגוון של יצירות תרבותיות, מסקרנות מאתגרות מחשבה ורגשות, הוא פרש לפנינו יריד של אפשרויות להתעמק ולהאזין להדים שמתנגנים בנו כשאנו רואים את היצירות. מי אנחנו? מה אנו רוצים פה ועכשו? מה אנו יודעים על עצמנו ועל הסובבים אותנו. ומעל לכל על התובנה שאמנים הם אנשים בעלי מגוון דעות, שאנו יכולים לעיתים להעזר בהם להבין את עצמנו יותר טוב ולפעמים סתם להינות מהיופי שבעבודה ולהתפעל מהמאמץ המושקע בה.

תודה לך דר' עפרת ! על תערוכה מרגשת וגם על הפרישה היפה של כל העבודות הללו.

Print Friendly, PDF & Email
פורסם בקטגוריה אוספים, אמנות ישראלית, ארון הספרים האמנותי, כללי, תדמית מדומיינת, תערוכות, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.