לפעמים צריך לפרום משהו, ולתקן שגיאה קטנה

זה כבר מזמן לא קרה לי, בשלושת הימים האחרונים אני פורמת  שורות בסוודר שאני סורגת לעצמי. בדרך כלל רוב הסורגות שרואות שגיאה בדוגמא מתקנות אותה, אם זה שורה או שורתיים מתחת למקום שהגיעו אליו, אפשר לעיתים לתקן על ידי הפלת העין שמעל לעין שסרוגה לא נכון ובעזרת צינורה [מסרגה אחת] אפשר לתקן ולהעלות חזרה את העיניים למקומן היאות וממשיכים בסריגה.

הפעם השגיאה הייתה בדוגמא היפה שבחרתי לסרוג בצמר כחול. צמרים בצבע כהה לפעמים יוצרים בעיות

הדוגמא היפה הפסים ההללו מפוזרים מסביב לסוודר

כשסורגים אותם בערב, למרות תאורה נכונה. איכשהו נשמט מעיני ש'חור' אחד בדוגמא היפה נראה שגוי. כשגיליתי כבר הייתי 9 שורות מעליו  וכיוון שאני סורגת ללא תפרים אז יש לי על המסרגה 200 עיניים שהן שני חצאי החלק הקדמי והגב. "אין דבר" חשבתי, אני יכולה לעשות זאת בתיקון רק מעל לדוגמא האחת הזו. פרמתי רק את הקבוצה הזו תיקנתי ואז התחלתי לסרוג את הקטע הזה מחדש  שורה אחר שורה. אך משהו השתבש, הדוגמא שיש בה לולאות לצורך יצירת החורים והעברת עיניים אחת מעל לשנייה או סריגת שתי עיניים יחד . אין ברירה אם כך, פרמתי את כל תשע השורות לכל אורכן, בגלל הדוגמא יש למעשה לפרום כמעט בצורה של סריגה הפוכה. במקום שהעיניים הועברו זו מעל זו, צריך לתפוס אחת להחזירה לשיפוד הימני ורק אז אפשר להכניס שיפוד לזו שהייתה מתחתיה ולשחרר את החוט. עבודה שלוקחת זמן ונזקקת לסובלנות. אני מעדיפה לעשותה תוך שמיעת חדשות או מוסיקה. כמעט סיימתי, היום אספור את כל העיניים אבדוק אם כל הסימניות שלי במקומן ואסרוג מחדש את תשעת השורות הללו.

ככה נראה סוודר שנסרג ללא תפרים על השיפוד יש חלק ימני קדמי , גב וחלק ימני שמאלי. השרוולים מחכים לתורם כל אחד על מסרגה אחרת.

האמת היא שיכלתי גם להתעלם מהשגיאה הזו , לעשות תיקון 'למראית עין' בעזרת מחט תפירה. לתפור את הלולאה בצורה 'נכונה' וכמו שאמרים סביבי "מי יראה את זה?". אך הבעיה היא לא מי יראה את זה ? הבעיה היא שאני אדע שיש שם פגם! וזה יפריע לי. "מה הבעיה ?" אומרים סביבי:"הרי אין שלמות בחיים, גם את לא מושלמת". כל זה נכון, אבל אם לא נשאף להגיע לשלמות או תקינות בדברים שאנחנו כן יכולים להשפיע עליהם או לתקנם, איזה מין אנשים אנחנו, מה הציפיות שלנו מעצמנו ומהחברה שבה אנו חיים.

כל סוודר דורש חישובים, סוודר ללא תפרים הנסרג

הדוגמא שבחרתי

בחלקים שלמים, דורש עוד קצת חישובים. כיון שאני סורגת אותו מפתח הצואר לכיוון מטה, עלי לבחון האם הדוגמא שבחרתי נראית יפה כשהיא הפוכה מהתמונה בספר.  בחרתי דוגמא של פסים והיה עלי לחשב בדיוק היכן אסרוג אותם. כיון שאני מתחילה עם פחות עיניים מאשר יהיו לי כשאסרוג את החלק השלם, עלי לחשב היטב איפה אתחיל עוד פסים. בקיצור מהרהרים הרבה לפני שמתחילים. הלולאות הצבעוניות מסמנות לי היכן עלי לסרוג עם או בלי דוגמא.

מחברת עבודה

 

כשהילדים שלי היו קטנים הסברתי להם לא פעם שאם לא מנגבים כתם קטן, בסוף הוא יגדל וילכלך הכל. תוך כדי פרימת העיניים הקשבתי לחדשות שבימינו מלאות בסיפורי שוחד ושחיתות. המוני כספים שזורמים בצורה לא תקינה לאנשים לא ברורים, כשיש כל כך הרבה נזקקים שמקבלים פחות או לא כלום. יש פגם גדול בשיטה, מישהו צריך לקום ולפרום אותה.

בכנסת נדחתה הצעה ללממן השאלת כלי נגינה לילדים מיעוטי יכולת, הנה פגם קטן שאפשר לתקנו בקלות. מאז שהפסיקו ללמד בבתי הספר העממיים מוסיקה, שיעורי מלאכה וחקלאות הולכת ומתרבה האלימות בבתי הספר. לילדים היה בשעורים הללו הזדמנות ללימוד משהו מועיל וחשוב לאישיותם, תוך כדי שמחת יצירה, שמחת שיתוף הפעולה עם ילדים אחרים. שיעורים שבהם לעיתים החלשים בשפות ומתמטיקה יכלו להצטיין במשהו שונה ולשפר את מצבם החברתי בכתה.  מומלץ לכל חברי הכנסת שהצביעו נגד השאלת כלי הנגינה, לראות לפחות כמה מעשרות הסרטים שבהם מראים [הרבה פעמים סיפורים אמיתיים] בתי ספר בשכונות עוני בארה"ב או אנגליה, שבהם התלמידים כבר חברי כנופיות.  מגיע/ מורה למוסיקה או אמנות וילדים רבים משקיעים את מרצם בנגינה/אמנות או ספורט כלשהו והם שבים להיות אזרחים ישרי דרך. לומדים מקצוע ונמנעים מאלימות. העיסוק החיובי שגם ילווה אותם כל חייהם פורם את השנאה והכעס המיותרים כל כך.

אני מביטה בחדשות בחברי כנסת שמנבלים את פיותיהם. הם מניעים בידיהם בצורות מגוחכות, ואני מדמיינת לעצמי איזה ילדות הייתה להם. על פי גילם הם כבר למדו בכיתות צפופות. אם לא היו צורחים המורה לא הייתה שומעת אותם. אולי אם היו יכולים ללמוד נגינה או ליצור משהו במו ידיהם, היו לומדים שרצוי לעיתים לטרוח מעט לפרום או לפרק משהו ולתקן משהו שאפשר. קללות, עלבונות, צרחות שנאות אינן מתקנות כלום הם רק משאירות אותך עם תסכול גדול.

אגב סיימתי לפרום, ספרתי לבדוק אם לא נשמטה עין, הן כולן שם על המסרגה. אפשר להמשיך בסריגת הסוודר. אני אוהבת לסרוג.

Print Friendly, PDF & Email
פורסם בקטגוריה כללי, מלאכת מחשבת, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

6 תגובות על לפעמים צריך לפרום משהו, ולתקן שגיאה קטנה

  1. מאת אורית‏:

    יפה ונכון כתבת לגבי לימודי המלאכה מוזיקה וחקלאות בבית הספר.
    לשמחתנו כבר ישנם בארץ לא מעט בתי ספר של החינוך האנתרופוסופי בהם המקצועות הנ"ל הם חלק מרכזי בתוכנית הלימודים, כולל שירה, ציור, עבודה בעץ ובנייה.
    בסדנאות הסריגה שלי אני תמיד אומרת לסורגות המדופלמות והכשרוניות שבאות ללמוד משהו חדש, שהחוכמה היא ללמוד איך לטעות (ולפרום) בכבוד.

    • מאת mirjam‏:

      ברוכה הבאה אורית. ידוע לי על תוכניות האנטרופוסופי ועל הדגש שיש בו על המקצועות שציינת. אני מכבדת זאת אך אלו בתי ספר מועטים, אני עדיין מקווה שתוכניות הלימוד של כלל בתי הספר תכלולנה את כל הנושאים הללו. אני מעריכה מאד שאת אומרת לסורגות אצלך שיש ללמוד איך לטעות ואיך לפרום. היכן את מלמדת?

  2. מאת אריאלה‏:

    הכרתי אשה מבוגרת שאמרה לי ש"מי שסורג ופורם לעולם תהיה לו עבודה". כולנו צריכים להודות בטעויות ולתקנן. גם בסריגה . אין זה משנה אם אחרים לא יראו . גם אצלי – מספיק שאני יודעת…
    הבת שלי מלמדת צורפות בבית ספר יסודי וזה משפר את הדימוי העצמי של הילדים

  3. מאת רמי קרני Rami Karni‏:

    קראתי.
    פרוזה על ענייני דיומא. (כך על כל פנים אני מגדיר זאת, ואם טעיתי, מוזמנת להבהיר).
    חיפשתי מעבר לפרוזה ולא מצאתי. (עיין ערך הערתי הקודמת)
    הכתיבה נאה, מחוברת ומדוייקת.

    • מאת mirjam‏:

      שלום רמי, תודה על הקריאה. ואני די מופתעת מהביטוי פרוזה על עניני דיומא. שהרי יש לי רשומות על תערוכות שעינינו אותי. יש לי מאמרים על דמויות או אנשים היסטוריים יש עניני מיחזור שלי ועניני אמנות הסיבים ועוד….אבל אני מקבלת את התרשמותך כמות שהיא. ותודה על המחמאה בסוף דבריך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *