אגדה שכתבתי לירדנה כהן ז"ל

בשלהי קיץ 1985 בקשה הרקדנית והכוריוגרפית ירדנה כהן, שאקח אותה לחוף הים בבת גלים. אספתי אותה ליד המקום שבו לימדה, וירדנו לחוף. ירדנה היתה הילדה הראשונה שנולדה בבת גלים. לאחר שהשבתיה לביתה. כתבתי לה את "אגדה שהייתה לירדנה"  מסרתי לה את הדף ושכחתי היכן שמתי את ההעתק , היום חיפשתי משהו בקלסר וראיתי דף מקופל פתחתי והנה האגדה שכתבתי לה ושאותה אהבה מאד.

אגדה שהייתה לירדנה

אחר הצהריים, ירדתי עם ירדנה אל ממלכת ילדותה, אל בת גלים. לי הים נראה זועם במקצת, אך ירדנה שנולדה כאן, על החוף הזה, אמרה 'שהים פשוט מחייך ועל כן אנו רואות את השיניים הלבנות מבין שפתי הגלים'.  ישבנו ליד תחנת הרכבל על הסלעים. הבאתי עמי עיתון, כדי שלא אפריע את התיחדותה של ירדנה עם הים. קראתי ולא הקשבתי לדכי הגלים, לא הייתה זו שיחתי שלי, אני רק נהגת ובת לויה.  אחר כך טיילנו על הטיילת לכל אורכה וירדנה סיפרה לי על כל בית מי היו הגרים בו. אמרנו שלום לאשלים ולדקלים, אשר נטע אביה והלכנו עד לרחוב השחף שהוא פינת בית אביה ואמה אשר אינם עוד.

ירדנה מהלכת בבת גלים כנסיכה שזרים דרים בחצר ארמונה ההרוס. במקום מיוחד זה שבו ההר נושק לים, לא עומד הזמן אבל לרגע הוא נעצר ומקשיב, כאשר קולה של הילדה שרקדה על הגלים, סיפר לי בשקט ובאותה הגייה מיוחדת שלה את תולדות המקום. כיצד בית אביה פנחס כהן היה בקצה האחד ובית ויקטור כהן היה בקצה השני [זה הבית שנראה כטירה].  ובאמצע הבית הנראה עם כתר של המלכה אסתר, היה ביתו של הרב הספרדי, שהיה מופלג בחוכמה  ואחר כך גם היה מופלג בשנים ועוד זכר כי ירדנה היא בתו של האיש החכם פנחס שהקים את בת גלים.

אזרתי עוז ובקשתי את ירדנה שתכתוב לי הקדשה בספרה אשר קניתי לי מזמן.  אחר נסענו, חזרנו במעלה סטלה מאריס ואני הרי פוחדת שם תמיד. הבאתי אותה אל שערי בית החולים 'כרמל' שם הלכה לסעוד את בעלה החולה.

גם בטיילת וגם במכונית דברנו על הפורקן שאדם מוצא ביצירה. ירדנה סברה שאם הייתי רוקדת עמה הרי הייתי נפטרת מאימת האש שיש לי ומאימת הגבהים.  ספרתי לה שאותו הפורקן-שאלות שנשאלות ותשובות מתקבלות -מקבלת אני מהאריגה. וירדנה דברה על 'האדם היוצר שיש בו, עמו וממנו אל הטבע זרימות בלתי פוסקות והכל משתלב והכל הולך ושב וזהו מה שקורה ליוצר '. וברכה אותי שגם בי יש את זה.  תודה לנסיכה שפתחה לפני לרגע את ארמונה, גם אם דהו הצבעים ונפרצו הגדרות עדיין ארמון הוא. תודה ליוצרת שברכה אותי.

לעיתים כשאני גוררת עצמי דרך מרתפי היאוש, הרי טיול של ים, פריחה של אשל וצעד אל ארמונות הילדות, נותנים כוח להמשיך. מי ייתן ותמיד יחייכו אלייך הגלים , ירדנה.

ההקדשה שירדנה כתבה בשער ספרה 'התוף והים '

ההקדשה שירדנה כתבה בשער ספרה 'התוף והים '

 

Print Friendly
פורסם בקטגוריה אוספים, אמנות ישראלית, ארון הספרים האמנותי, כללי, עם התגים , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

8 תגובות על אגדה שכתבתי לירדנה כהן ז"ל

  1. מאת אילה רז‏:

    מרגש מאוד

  2. מאת אריאלה‏:

    אגדה מופלאה

  3. מאת פנינה גניון‏:

    /Users/pninacgagnon/Desktop/2016-07-31 Yardena.jpg
    רציתי לצרף את אחד הצילומים שירדנה נתנה לי, צלום משנות השלושים של המאה הקודמת. צלמתי אותו והפלאש האיר את ידה השמאלית שאוחזת ברשת דייגים, ממש קסם וכישוף. אבל אני צריכה מומחה שיעזור לי להראות לכם.

    • מאת mirjam‏:

      פנינה איפה הצילום הזה נמצא לחצתי על הקישור ולא קרה כלום . אגב לא הוספתי פה את הצילום המשותף לירדנה חסיה לך ולי שעשית אחרי שצירת את שלושתנו כי הוא כבר מופיע בבלוג . אני אנסה לראות איך נוכל לראות את הצילום שלך

  4. מאת פנינה גניון‏:

    אני מקוה שהטעות שלי נתנת לתיקון: לא לחצתי על הכפתור הנכון, הכתבה שלך, מרים, על הבקור בבת גלים מעלה זכרונות שנחרטו בנו. אני הגעתי לירדנה אחריך, עם ריח הים ששונה מזה של חוף הכרמל ורק אתמול בערב נזכרתי בלוויה של ירדנה שהיתה לוויה יפה.
    גם הצילום האיכותי שירדנה נתנה לי, בו היא רוקדת עם רשת דייגים בשנות השלושים של המאה שעברה – עפוף בזכרונות.

  5. מאת אליסיה‏:

    מרים חברתי החכמה והרגישה,
    איזה סיפור נפלא.
    תודה !

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *