דן לביא-ליפשיץ תערוכה 'ארבעה פרקים'

התערוכה 'ארבעה פרקים' מחולקת לארבעה נושאים שונים שהעסיקו את הצייר דן לביא ב- 15 השנים שחלפו מאז תערוכתו האחרונה.      דן לביא הינו צייר ומדען. כבר מצעירותו הוא גילה עניין באמנויות הפלסטיות וחיפש דרכים להשתלם ולהתאמן בציור, כמו שלמד, חקר ועבד בייעודו המדעי. התמדתו בניסיונות לחיפוש השלמות בציוריו הביאה להפסקה הארוכה כל כך בהצגת עבודותיו, מאז תערוכת היחיד האחרונה שלו 'מיקרו-סקופוס' ( Micro-scopus) שהוצגה ב'מוזיאון עוקשי' שבעכו בשנת 2000.

במשך השנים הוזמנתי מדי פעם לסטודיו שלו להציץ ביצירותיו, ראיתי ושמעתי כיצד הוא מתלבט ומחפש בתוך נפשו, כדי שציוריו יביעו בדיוק את מה שהוא חש. לא פעם פגשתי ציור שהפעים אותי בכל מובן, אך לתדהמתי דן לא היה מרוצה. הוא כיסה אותו בצבע והתחיל מחדש, לעיתים הוא 'רק' שינה את גודל הקנבס. רק כעת, לאחר שנים רבות כל כך, הרגיש הצייר שהיצירות מוכנות להיראות בציבור. אמן צריך אומץ, ידע אמנותי ויושר פנימי, ליצור שוב ושוב את אותה היצירה עד שהוא חש שאכן היצירה ראויה לחשיפה.

בראיון עם המדען, האנתרופולוג, הסופר והצייר דזמונד מוריס [Desmond Morris] על ספרו החדש " The Artistic Ape" , שבו הוא סוקר 3 מיליון שנות יצירה אנושית. הוא אמר שכאשר הצילום החל לתעד את העולם, השתחררו הציירים מחובת התיעוד וקבלו חופש לביטוי אישי של תחושותיהם ורגשותיהם בכל צורה שהם רוצים.

התערוכה 'ארבעה פרקים' אמנם מחולקת לארבעה נושאים שונים, אך המתבונן הדקדקני ימצא 'רמזים-סמלים' ייחודיים לדן, שבים וצצים בכל יצירותיו השונות. בין אם מדובר בציור פיגורטיבי, אבסטרקטי או סימבולי, בולטת החלוקה על הקנבס למשטחים גיאומטריים, בעיקר מרובעים, אך לעתים גם משולשים וצורות גיאומטריות אחרות. ברובם, קווי המתאר מודגשים. זוהי השפה הייחודית שפיתח האמן הבאה לידי ביטוי בתערוכה זו.

אותות  Signals    מאז סיים דן את הדוקטורט שבו התמקד ב'עיבוד ספרתי של אותות' [Digital Signal Processing ] היווה שדה זה חלק עיקרי של עבודתו בשטחי המדע והטכנולוגיה. מרכיב חשוב בקידום מדעי הטבע והטכנולוגיה השונים הוא ניתוחם ואיפיונם של אותות גם על ציר הזמן וגם במימדים נוספים -באמצעות נוסחאות וייצוגן הגרפי. דן כצייר התלהב מאד מיופין של צורות הייצוג הגרפיים של האותות על גווניהם, ושאב מהם השראה שהניבה את סדרת ציורי האותות, אותם פיתח במשך השנים הרבות מאז שב מלימודיו ארצה. בתערוכה זו מוצגים רק מתי מעט מסדרת הציורים הזו.

ב1977 שלחה נאסא שתי חלליות וויאג'ר [Voyager] לחקור את כוכבי הלכת של מערכת השמש. הן שידרו אלינו מידע רב וחשוב אודות כוכבי הלכת. לאחר סיום תפקידן זה, הן המשיכו בדרכן ויצאו אל החלל החיצוני שמחוץ למערכת השמש שלנו. כל אחת מהחלליות, נשאה תקליט זהב עם מסר מהאנושות אל החוצנים התבוניים שאליהם עשויה החללית להגיע. המסר מורכב מצלילים ותמונות שמציגים ומסבירים את כדור הארץ על מגוון האנשים, החיות, צלילי מוסיקה, קולות מהטבע, טבלאות של תרבות וטכנולוגיה. אותות-סימנים מכדור הארץ מתומצתים ברישומים וצלילים.

אנו מחייכים, מניפים יד, צועקים משהו, אות לאדם הבא מולנו שאנו מכירים בנוכחותו. לרחוקים מאתנו אנו שולחים מכתב, גלויה, מסרון, מטלפנים או משתמשים באחד מאמצעי התקשורת הנפוצים היום שמתקשרים בינם לבין עצמם ב'סיגנלים' אלקטרוניים. צגי הטלפון הניידים צרים ואנו לומדים לשלוח סמליל שמעביר לקורא באות, ספרה או ציורון זעיר את שרצינו לאמר. זה נראה כמעט כמו משהו טבעי שהרי עצם הווייתנו האנושית-גופנית מורכבת ממערכת של אותות, שנשלחים מהמוח לאיברינו השונים ומהאיברים למוח. כל אחד מאתנו הוא גוף תקשורתי שחי ופועל על מערכות איתות חשמליות כימיות ההופכות אותנו למה שאנחנו.

אחת ההתפתחויות המשמעותיות ביותר של אותות סמלים, סימנים, ציונים, רמזים ואיזכורים של מסרים תרבותיים, היתה תורת 'שלטי או מגיני הגיבורים' [Heraldry], שהגיעה לשיאה בימי הביניים. אנשים נשאו נס, דגל ומגינים שנועדו לא רק להגן על נושאיהם אלא גם להפחיד ולהרתיע את האויבים. לכן קושטו בסמלים וציורים מתוך הטבע, הקוסמוס, האמונות והמיתולוגיות של נושאיהם, במטרה להעביר אותות -סמלים שהוטבעו בתת מודע האנושי במשך הדורות. צורתו החיצונית של המגן, כל קו, נקודה, סמל וגוש צבע צוירו בכוונה במקום מסוים של המגן, כך שיראה לעין הבא מולו במירוץ מהיר או ברכיבה על סוס. המתבונן הבין מיד מי הבא מולו, מה מעמדו, ואף מי היו אבותיו. חלק ניכר מעיקרונות העיצוב של תורת המגינים, מיושמים עד ימינו בתמרורי תנועה שצריכים להיות מובנים וברורים לעין הנוהג וחולף על פניהם במהירות, כמו גם לכל תייר שאינו יודע את שפת המקום אך מבין את אותות התמרורים.

בקבוצת היצירות 'אותות' הצייר אינו מצייד אותנו ב'מילון- אותות' אך מאתגר אותנו לעיון רציני ותשומת לב ממושכת ביצירות של פרק זה.

קןמפוזיציה מסביב לשולחן     במרכז היצירות שבפרק זה, עומד  ש ו ל ח ן  אותו מצייר לביא שוב ושוב, כשבכל ציור מונח עליו משהו שונה. בכל אחת מהיצירות מרצדים סביב השולחן משטחי צבע שונים, מעין שכבות ארכיאולוגיות על קירות הנפש, שהתקלפו מעצמן או הוסרו בעדינות כדי לחשוף בכמיהה את החיים הצנועים התמימים מפעם. חיים שבהם המטבח היה לב הבית ודביר המטבח היה שולחן האוכל. שולחן פשוט לרוב מכוסה בשעוונית ו/או מפת בד זול שעליו סעדו את רוב הארוחות, הכינו את האוכל והיו משפחות שבהם גם ישבה אם הבית לידו כשתיקנה את הבגדים.

השולחן הזה הוא בן דמותו של שולחן אמיתי שבנה אביו של דן במו ידיו ולצידיו סעדו הוריו הוא ואחותו . השולחן ניצב עד היום בסטודיו של האמן.

כאשר דן סיפר לי על שמות הפרקים שבחר לתערוכה, הראה לי גליון של Photography Annual 1964 ובו צילומו של Erich Hartman 'שולחן מטבח' [צולם בבאר שבע ב1959]. לדברי האמן, צילום זה שהעתקו מופיע כאן שימש השראה לסידרת הציורים הזאת.

רחוב ציפורי 7      בני דורנו שגדלו בארץ בשנות ה1960-1950, חונכו להיות חלק מהקולקטיב הלאומי,      ח י י נ ו  ב צ נ ע  ח ו מ ר י  ו ע ו ש ר   א י ד י ו ל ו ג י, כמעט כל דבר עשינו בקבוצות, ידענו שיחד נבנה מקלט לנרדפים יהודיים מכל העולם. לא היו לנו הרבה מוצרי מותרות, מעטים היו הבתים שעמדו בהם מקלטי רדיו ובטח לא טלפונים ומצלמות. אין תימה אם כך שכאשר מדפדפים באלבומים מאותה התקופה, יש מעט מאד תמונות אישיות של ילדים או אנשים לבדם ובטח לא סלפי. לרוב התמונות הן משפחתיות או חברתיות. ימי הולדת, כניסה לגן, טיול שנתי, גמר כיתה, גיוס לצבא, מצעדי יום העצמאות ואחד במאי כולן תמונות קבוצתיות.

דן גדל והתבגר בחיפה בסמטת ציפורי 7, היו אלו שנות הפשטות והבתוליות שלאחר קום המדינה, היו תקוות גדולות ואמונה שבונים עולם אחר טוב יותר. משפחת לביא-ליפשיץ, כמו הרבה משפחות אחרות היתה קטנה וברקע צללי הקרובים שלא הגיעו ואבדו . התמונות הקבוצתיות השונות שמודבקות באלבומים או תלויות ממוסגרות על הקירות ממלאות אצל רבים את החסרון של המשפחות שאינן.

הילדים, הנערים והחיילים כולם חלק ממסלול חייו- חיינו מקובצים בזכרונותיו המצוירים כמו שהיו מקובצים בצילומים, לבושים בפשטות כמעט באחידות. הם מודעים מאד להיותם חלק מקבוצה וכך הם זכורים לצייר שיושב ביניהם גם בציור כמו לעיתים בזכרונו. לימים הפכו לבעלי מקצועות שונים ומגוונים, כמה יהגרו מהארץ, אך כולם נושאים עמם בסימטאות הזכרון את החברותא הקבוצתית.

קלות הדעת  לתהייתי, מנין נובע שם הפרק הזה כתב לי דן לביא את הסיפור הבא :          בשנת 1991 חגגו למשה קיפניס מדגניה א' את יום הולדתו ה-100. החגיגה צולמה ושודרה בחדשות הערוץ הראשון (אולי אז היה רק ערוץ אחד. אני לא זוכר) . בכל מקרה ראיינו אותו לכתבה כשהוא יושב בכסא גלגלים. צלול לחלוטין בתשובותיו לשאלות המראיין/ת (לא זוכר מי…?) . אחת השאלות שנשאל הייתה,: כיצד הוא מתאר את תקופתנו (לקראת סוף המילניום…) ביחס לתקופת החלוציות ותקופת השנים הראשונות לאחר הקמת המדינה.
הוא התלבט מהי התשובה המתומצת שתתאר באופן מדוייק את דעתו. ההתלבטות לקחה זמן רב יחסית וניתן היה להבחין היטב שהוא מנסה לברור את המלים הנכונות. ואז אמר לכתב/ת : "קלות הדעת"

dan  suares

האתר של האמן
www.danlavie.com

Print Friendly, PDF & Email
פורסם בקטגוריה אמנות ישראלית, כללי, נכתב לתערוכה, תערוכות, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובה אחת על דן לביא-ליפשיץ תערוכה 'ארבעה פרקים'

  1. מאת אילה רז‏:

    מרתק. שמחתי לקרוא. תודה וחג שמח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *