להלך יומיים במחוז הילדות באמסטרדם

בין ה-9  ל13 בפברואר, הייתי באמסטרדם לענין משפחתי. יומיים מהם צעדתי במחוזות הילדות שלי. רגליי מכירות כל פינה בה הלכתי כילדה קטנה. מה שמענין הוא שעם התבגרותי אני מבינה עד כמה קרובים כל המקומות שאני זוכרת כאילו הם היו מקומות נפרדים, אך למעשה כל המקומות החשובים היו במרחק של 10-15 דקות הליכה מהבית שבו גרתי.

הורטוספלנטססון 7

Hortusplantsoen 7, הדלת הרחבה היתה של מאפיה, הדלת הקטנה הימנית מס 7, גרנו עם עוד שתי משפחות [עקב מחסור בדיור אחרי המלחמה ] בקומה ראשונה מימין, אני ואמי בחדר האחורי

החממה של הגן הבוטני,

החממה של הגן הבוטני,נמצאת מהצד השני של התעלה הזו מול הבית שבו גרנו

 

 

 

 

 

 

 

 

זהו קצה הרחוב שבו גרתי, מעבר לתעלה זוהי רחבת פבל הסוור, מצג ימין הבניו שמוקף בבתים קטנים זהו בית הכנסת הפורטוגזי, מולו המוזיאו היהודי ובו נמצא בית הכנסת הגדול

זהו קצה הרחוב שבו גרתי, מעבר לתעלה זוהי רחבת פבל הסוור, מצג ימין הבניו שמוקף בבתים קטנים זהו בית הכנסת הפורטוגזי, מולו המוזיאו היהודי ובו נמצא בית הכנסת הגדול

גם מגשר זה אפשר להגיע לרחבת הסוור מקצה רחובי לשעבר

גם מגשר זה אפשר להגיע לרחבת הסוור מקצה רחובי לשעבר

מהורטוספלנטסון אפשר לעבור את הגשר הירוק , להסתובב על עוד גשר , שוב שמאלה ונמצאים ברחבת הסוור.

מהורטוספלנטסון אפשר לעבור את הגשר הירוק , להסתובב על עוד גשר , שוב שמאלה ונמצאים ברחבת הסוור.

הגשר בו נכנסים לחממה

הגשר בו נכנסים לחממה

היתה לי כתובת הבית שבו גדלה אמי, אמנם כבר ראיתי את תמונתו בויקיפדיה, אבל לא יכלתי לדמיין את המסלול מביתי לבית ההוא.   אך מרגע שהתחלתי ללכת מרחוב מגוריי לשעבר הורטוספלנטסון [Hortusplantsoen ]  פניתי ימינה מביתי לשעבר, ימינה בניווה קייזר חרכט [ Nieuw Keizergracht ] לא היה לי שום ספק , הלכתי עד הגשר הקרוב פניתי בו שמאלה , כעת יש על מעקה הגשר שלט זכרון גדול ל200 דיירי הרחוב הזה שנרצחו בגלל שהם יהודים. מהגשר פונים ימינה כך שהולכים בצד שמאל של התעלה, ממשיכים עד עד לאמסטל [Amstel] ושם פונים שמאלה עד ליד הגשר הרזה ושם הבית שבו גרו סביי אמי ואחיותיה. . בראשי נשמע קולה של אמי, שכל יום הייתה אומרת לי:" בואי נלך להסתכל על הגשר הרזה [Magere Brug ] " הגענו אליו, אני התבוננתי על הגשר לראות אם מרימים אותו  ורק כעת אני מבינה שאמי לא הסתכלה על הגשר, היא הסתכלה על בית מס 87 שהיה בית הוריה. וכעת עמדתי שם תמיהה למה היא לא אמרה לי כלום.

אמסטל 87, שבו גרה אמי עם הוריה ואחיותיה. הדלת היאוקה הינה פתח בית המלאכה

אמסטל 87, שבו גרה אמי עם הוריה ואחיותיה. הדלת היאוקה הינה פתח בית המלאכה

פתח בית המלאכה של סבי שבו גם התחתנו הורי

פתח בית המלאכה של סבי שבו גם התחתנו הורי

מה שסביי  ראו כשיצאו מהבית 'הגשר הרזה' כשאמי היתה מאחרת לבית הספר היתה טוענת שהגשר היה מורם

מה שסביי ראו כשיצאו מהבית 'הגשר הרזה' כשאמי היתה מאחרת לבית הספר היתה טוענת שהגשר היה מורם

גשר הצללים, שלט לזכר 200 מתושבי הרחוב שנרצחו עקב היותם יהודים על גשר בניווואה קיזרחרכט

גשר הצללים, שלט לזכר 200 מתושבי הרחוב שנרצחו עקב היותם יהודים על גשר בניווואה קיזרחרכט

הדשא ליד 'מעבדות זימן' האכלנו שם ברווזים ורצנו ,

הדשא ליד 'מעבדות זימן' האכלנו שם ברווזים ורצנו, מאחור רואים את החממה ואת הבית שגרתי [לבן בין העצים]

Plantage muidegraccht פינת רחוב זו הסמוכה לרוב מגוריי לשעבר הוליכה לבית חברתי הראשונה , לבית שבו הסתתרו נוריה צילו ולידי אנשדט, דודתי ודוי. כמו כן ברחוב זה גרו לפני המלחמה אחי סבי ואחות סבתי שהיו שהיו גם כן נשואים

Plantage muidegraccht פינת רחוב זו הסמוכה לרוב מגוריי לשעבר הוליכה לבית חברתי הראשונה , לבית שבו הסתתרו נוריה צילו ולידי אנשדט, דודתי ודוי. כמו כן ברחוב זה גרו לפני המלחמה אחי סבי ואחות סבתי שהיו שהיו גם כן נשואים

'אבני נגף' לזכר דודיי,  ישראל כהן אחי סבי  ובטסי כהן- קלירמאקר אחות סבתי שנרצחו.  צילום הנין שלהם ראובן סטקלנבורך

'אבני נגף' לזכר דוד דודא רבא שלי ישראל כהן אחי סבי ובטסי קלירמאקר אחות סבתי שנרצחו. צילום הנין שלהם ראובן סטקלנבורך

גם על גשר זה הרבינו לשחק

גם על גשר זה הרבינו לשחק

כנסיית מוזס ואהרון בככר השוק waterloop plein שם קנינו פעמיים בשבוע מימין עוברים ליד המוזיאון היהודי

כנסיית מוזס ואהרון בככר השוק waterloop plein שם קנינו פעמיים בשבוע מימין עוברים ליד המוזיאון היהודי

ציפס הולנדי אמיתי עם תוספת אמריקאית

ציפס הולנדי אמיתי עם תוספת אמריקאית

מבט מקצה השוק, כשגרנו שם חברה של אמי גרה בבית הלבן מעבר לתעלה , אנו היינו הולכוך לקצה השוק ומסתכלות אם תלתה בד אדום בחלון, זה היה סימן שאפשר לבוא לביקור אצלה

מבט מקצה השוק, כשגרנו שם חברה של אמי גרה בבית הלבן מעבר לתעלה , אנו היינו הולכוך לקצה השוק ומסתכלות אם תלתה בד אדום בחלון, זה היה סימן שאפשר לבוא לביקור אצלה

Plantage Muidergracht 87-91. בזמן המלחמה גרו במס 89 משפחת מילו אנשטדט,דודתי מרטה ודודי הרברט הסתתרו שם לאחר המלחמה מפאת חוסר דיור גרה גם טרז קורניף שלימים תתרגם את 'בעקבות הזמן האבוד' להולנדית

Plantage Muidergracht 87-91. בזמן מלחמה גרו שם במס 89 משפחת מילו אנשטדט,דודתי מרטה ודודי הרברט הסתתרו שם לאחר המלחמה מפאת חוסר דיור גרה גם טרז קורניף שלימים תתרגם את 'בעקבות הזמן האבוד' להולנדית.

תעלה נחמדה ביום סגרירי אופיני לאמסטרדם

תעלה נחמדה ביום סגרירי אופיני לאמסטרדם

מדרגות הולנדיות קלאססיות

מדרגות הולנדיות קלאססיות

שערי ארטיס גן החיות העתיק של אמסטרדם קרוב קרוב למקום מגוריי

שערי ארטיס גן החיות העתיק של אמסטרדם קרוב קרוב למקום מגוריי

חראכט =תעלה ברחוב צדדי

חראכט =תעלה ברחוב צדדי

אופניים בכל מקום

אופניים בכל מקום

ליד  מעבדת זימן אוניות מגורים בכל תעלה

ליד מעבדת זימן אוניות מגורים בכל תעלה

Rosenthal-May בית הספר היהודי לאחיות , אחרי המלחמה אכלנו שם מרק חם

Rosenthal-May בית הספר היהודי לאחיות , אחרי המלחמה אכלנו שם מרק חם

 

 

 

 

Print Friendly, PDF & Email
פורסם בקטגוריה כללי, ממצלמתי, משפחוגרפיה, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

9 תגובות על להלך יומיים במחוז הילדות באמסטרדם

  1. מאת אריאלה‏:

    כמו שהידיים זוכרות לסרוג הרגליים זוכרות את הדרך והראש את האנשים.
    מסע מרגש בזמן.

  2. מאת אילה רז‏:

    מרגש ביותר. המקומות שבהם גדלנו כילדים נשמרים תמיד בזכרוננו כהרבה יותר גדולים ממה שהם היו באמת. כך גם לגבי המרחקים שנראים לנו כאילו היו פעם יותר ארוכים. אולי בגלל שזה נמדד בפסיעות של ילד ומגובה עיניים של ילד . האם לא היית במקומות אלה מאז היותך ילדה?

    • מאת mirjam‏:

      תודה רבה אילה. אכן בקרתי שם כבר הרבה פעמים ובכל זאת אני חשה כל פעם דברים שונים . בביקור זה הלכתי כמו שכתבתי, לא בפעם הראשונה, להסתכל בבית הוריה של אמי. אך היתה זו הפעם הראשונה שידעתי שזה היה ביתם של הסבים שלא זכיתי להכיר. מרים

  3. מאת דליה‏:

    מרים כשקראתי את תאורייך והתבוננתי בצילומים היפים הרגשתי כאילו צעדתי אתך יחד יד ביד כמו שתי ילדות.

    • מאת mirjam‏:

      תודה דליה, זו אכן היתה תחושתי, ראיתי את המקומות הללו מתוך עיניה של מריון [שמי הגלותי] הקטנה. תודה שהבנת וחשת זאת . מרים

  4. מאת אורית לנדאו‏:

    מסע ותיעוד מרגש .

    ופה,. בילדות של צברים ,להאכיל הברווזים ,לשחק על גשרים לא היה אפשרי:)

    • מאת mirjam‏:

      תודה אורית,
      אל תצטערי הילדות פה היתה הרבה יותר נעימה, כי באותם הזמנים גרנו כמה משפחות בדירה, לא הרבה מה לאכול ,לא היתה מקלחת בבית ודור ההורים היו עסוקים בטראומה שיצאו ממנה , שכמעט לא שמו אלינו לב.
      מרים

  5. מאת פנינה גניון‏:

    מרים יקרה
    גם אם המסע שלך היה על פני הקרקע עם נופי ילדות כל כך מלאים ועמוסים – הטיול הזה היה עבור הנשמה שלך. זה מעגל גדול שארגת סביבך ועכשו סגרת אותו. (אולי גם תסרגי אותו). דרכיך יהיו תמיד מענינות ושיהיה לך רק טוב
    באהבה רבה
    פנינה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *