הגבול המטושטש שבין אמנות ואומנות

כבר ספרתי /כתבתי כמה פעמים כיצד לפני שנים אנשים היו נכנסים הביתה רואים את יצירות הבד שלי ושואלים 'אם אין לי כסף לתמונות אמיתיות?'. כמובן מאז חלו שינוים רבים במגמות ,בהבנה וקבלה של מושגים רבים.  לא מזמן שבתי וקראתי דברים שכתבתי לפני שנים, ראיתי שהרבה דעות  השתנו באמנות כמו ביתר שטחי החיים.

אחת התופעות המענינות בשנים האחרונות, הינה הגבול ההולך ומטשטש בין אמנות  לאומנות או מלאכות, כמו גם טשטוש הגבולות בין אמנות לאופני צילום ותצוגות דיגיטליות שונות. יש קשר ברור בין שתי התופעות הללו. כבר לפני שנים כשעוד הסתכלו אצלנו על אמנות הסיבים כאילו היא פחותה ברמתה משאר צורות האמנות, בטענה שיוצרים אותה באופני עשייה שמשמשים ל'עשיית דברים שימושיים יומיומיים' ולא עם מכחול הצייר ו/או איזמל הפסל,  טענתי שגם ה'צילום האמנותי'  נוצר במעבדה בעזרת כימיקלים שונים.   כמובן אני יודעת שאי אז בהיסטוריה גם ציירים היו 'בעלי מלאכה' מוכשרים מאד ומעל לכל הם הצטרכו להבין איך ליצור את החומרים שעמם עבדו /יצרו.

אני שמחה שאמני סיבים כבר אינם מרגישים צורך 'להתנצל' על בחירתם ליצור בסיבים. יש כמעט הרגשה הפוכה כל אמן רוצה לשלב לפחות כמה חוטים או פיסות חוט ביצירות שלו.   כיום  קורה לעיתים שאני מבקרת בתערוכה או משתתפת בתערוכה, ואני רואה יצירות סיבים של אמן/ית שלפני שנים לגלגו עליי ועל בחירתי להתבטא בחוטים ובדים.

המצב האקולוגי והכללכלי של העולם, חידש והרחיב עוד תופעה מענינת. אנשים מתחילים שוב לא לזרוק חפצים או בגדים שכבר אינם משתמשים בהם, אלא מחפשים כיצד להפכם למשהו שאפשר להשתמש בו. הצורך הזה מאפשר להרבה אנשים להביע את היצירתיות שלהם, גם אפשרות הפרסום על המרשתת מהווה עידוד נוסף ליצירות עשויות במלאכת כפיים. מדי פעם אני משוטטת במרשתת ורואה 'תיקונים' שהם הרבה יותר יצירתיים ומקוריים מאשר ציורים של כמה אמנים מוכרים.

http://www.pinterest.com/latterdaystyle/mending-ideas/

לפני כמה חודשים השתתפתי  בתערוכת 'היוצרים בחוטים' בבית האמנים בחיפה  ושמחתי לשמוע את התפעמות חברי הבית מהמספר הגדול של המבקרים, שעלה על מספר הצופים הרגילים בשאר התערוכות.  שמעתי מחברים באגודה שהשתתפו בתלייה, שראו כיצד כל אמני הסיבים באו עם יצירות 'מוכנות לתצוגה'.

אמן טוב צריך להיות בעל מלאכה טוב, עליו להכיר את החומרים שלו ואת תכונותיהם כך שיוכל ליצור את היצירה הכי נכונה לו. ה'מוזה – הרעיון'  הינם חלק קטן מהיצירה, עשייתה היא החלק העיקרי שלה. לכו אני שמחה שיותר ויותר אנשים שבים ליצור עם החומרים הזמינים להם, לא מחיר או יוקר החומרים קובעים את איכות היצירה אלא השילוב הטוב של רעיון וידע יסודי באופי החומרים ו'התנהגותם' כאשר עובדים עמם.

'קיר שבור'  1989

'קיר שבור' 1989 צילום אורי ברוק

ב1989 השתתפתי בקורס קיץ ב'אמנות סיבים' בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה המרצות הציעו שנבנה 'קיר' . אני החלטתי לבנות 'קיר שבור ', כשה'לבנים' =קופסאות של ביצים, תהיינה עטופות בנייר עיתונים עם כותרות לא נעימות. את  ה'לבנים ' הכנסתי לגרבי ניילון, וכך יכלתי לבנות את הקיר שלי. ביום האחרון עברו המורים השונים של הקורסים בכל הכיתות, אחד המורים מרצה לפיסול קרמי נעמד ליד הקיר שלי , ביקש לדעת מי היוצר/ת  ואמר לי :"Good craftsmanship shows" גם המורים האחרים החמיאו לי. אך מילותיו הן המלוות אותי בדרכי היצירתית, אני משתדלת ליצור במיטב יכולתי.

'קיר שבור' בתערוכה באוניברסיטה תמונה זו נותנת קנה מידה לגודלו.

'קיר שבור' בתערוכה באוניברסיטה תמונה זו נותנת קנה מידה לגודלו.

 

 

 

Print Friendly, PDF & Email
פורסם בקטגוריה אמנות ישראלית, אמנות סיבים, כללי, מלאכת מחשבת, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובה אחת על הגבול המטושטש שבין אמנות ואומנות

  1. מאת אילה רז‏:

    רשומה מעניינת ומחכימה. היא שופכת אור על תחום אמנות הסיבים מכיוון אישי שהוא גם רטרוספקטיבי. אני אשים קישור לדף הפייסבוק שלי, כשי שעוד אנשים יוכלו לקרוא ולהחכים. תודה רבה לך, מרים וחג שמח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *