לגזול שעה מה'זמן האבוד'

היה בקר קפוא, נסענו במכונית יותר משעה, הגענו לאזור הגבעות של ליאג' Liege. אבי שישב קדימה הסתובב ואמר לי שזה איזור הררי, "בטח" אני צוחקת "אני מחיפה אלו לא הרים". הגבעות שם שטוחות ארוכות ומעוגלות, הן מזכירות מעין מדרונות ענקיים שיורדים אל עמק או נהר עמוק ורחב. קבוצות עצים, ספק חורשה ספק שארית של יער מפעם, ניצבות או אולי תקועות פה ושם. כפרים קטנים שבהם יש כנסיה קטנה אפרורית, רחוב אחד או שניים, ומשקים בודדים שמופיעים לרגע בחלונות המכונית, ונעלמים מעינינו בטרם קלטנו איך הם נראים.

מרגע שירדנו מהכביש הראשי, הכביש הקטן אמנם סלול אספלט, אך מחורר מפגעי מזג האוויר, מדי פעם  צריכים לעצור את המכונית ולהיצמד לגדר חיה או חומת אבנים כדי לתת מעבר לטרקטור עמוס. בחלק מהשדות עומדות פרות שאינן מתרגשות ממזג האוויר האפרורי. .

באיזהשהו רגע הכביש התפצל לשניים, חומה שבורה למחצה עם כמה עצים גבוהים, מאחוריהם היה מעין מגדלון הרוס חלקית, תעלה עמוקה ממולאת חלקית במים עכורים ירוקים ובחלקה עמדו עצים ושיחים גבוהים, אולי במים אולי לא. המגדלון והבית הדו-קומתי – מלבני שלידו, לא נראו כבית אכרים טיפוסי לאזור הזה. בתי האכרים הם לרוב בצורת ח כדי לחבר את אגף החיות לבית. עלה בדעתי שאולי זו היתה פעם קפלה כפרית עם בית הכומר ? .

בתוך החצר, היו כמה מבנים קטנים הרוסים למחצה, גן לא ממש מטופח, אבל עצי פרי שונים. איש גרום שנראה בגיל מתושלח, נהם משהו לעברנו. אשה קטנה עם משקפים ענקיים, הופיעה מאיזו דלת : "בואי בואי מריון, בואי נראה איך את נראית עכשו?". אם היא קוראת לי בשמי הקודם הלועזי אז היא בודאי הכירה אותי פעם לפני המון שנים. ידעתי שאנו נוסעים לבקר את 'טרז המתרגמת', אך לא ידעתי שהיא מכירה אותי.

עד לאותו הרגע, טרז היתה עבורי קול נעים בטלפון. אשה שטלפנה אל אבי בשעות המוזרות ביותר,  עם בקשה ל'מילה הולנדית' כזו או אחרת , מתחילת המאה ה20 כי היא מתרגמת את פרוסט ורוצה לתרגם זאת להולנדית של תקופת חייו. [מאז תחילת המאה ה20 עברה ההולנדית כמה חידושי כתיב רשמיים] .

המטבח היה ענקי, כמו הרבה מטבחים כפריים, מחומם בכמה רדיוטורים קטנים. מואר בכמה מנורות תלויות על חוטי חשמל. מצד אחד היו כמה מדפים עם צנצנות משומרות ביתיות, אך בעיקר היו בו, על כל משטח,  המון חבילות של ניירות, קשורות בגומיות גדולות או חבלים דקים. על שלחן קטן מכונת כתיבה מיושנת והמון עפרונות ועטים, וניירות ניירות ועוד ניירות. "בואו נעשה תה, אבל רגע עלי לפנות כסא" אמרה טרז, אך משהושטתי ידי לעבר חבילת נייר , לפנות כסא לישיבה היא אמרה לי "תותותות!!!!, אל תערבבי לי את הפרקים!"

קבלנו קפה ותה, וטרז הודיעה לי שאני מזכירה לה גם את אחותו המנוחה של אבי וגם את אמי המנוחה.  היא חקרה שאלה אותי למעשיי, תהתה אם אני מדברת יידיש נוסף על עברית. כיון שהיתה עמנו גם מישהי שאינה דוברת הולנדית דברנו אנגלית, מדי פעם השיחה גלשה בטבעיות להולנדית ואז כחכחתי בגרוני  להזכיר את דוברת האנגלית. כמובן שעיני טיילו על פני ערימות הניירות והספרים האין-סופיים. שאלתי אותה איך זה לתרגם כל כך הרבה שנים את אותו הסופר / ספר? "זה כמו נישואים" אמרה "לפעמים אני מדברת אתו בקול".

לאחר שתיית התה, התחילו השמיים להתבהר, וטרז יצאה עמנו לחצר והראתה לי שבכמה מהבנינים הקטנים, חלקם חסרי גגות או עם גגות שבורים, וכולם עם חלונות, שהיו כנראה פעם מבני משק, היא מגדלת יחד עם העובד חסות, כרובים, כרובית עגבניות ועוד ירקות לשימוש ביתי. הם גם משמרים חלק מהירקות. ובחורף כשהיא חוזרת לגור בהולנד בחודשים הכי קרים, היא גם לוקחת עמה חלק משימוריה. כמו כן הסתובבו שם כמה תרנגולות ותרנגול, לצורך ביצים. וחלק מעצי הפרי עדיין הניבו, תפוחים ירוקים לבישול, אגסי-יין ענקיים, מיני שזיפים.  הכל היה מוזנח למחצה, העובד לא עמד בכל המטלות. והיא לא רצתה ששלוותה תופרע על ידי עובדים מרעישים.

טרז חיה ממענק/ מלווה זעיר, גידול הירקות, נתן לה גם פעילות גופנית וגם עזר לה לחיות.

התחיל להיות חם, ועברנו לשבת בחוץ, טרז שאלה אותי על הספרים שאני קןראת, על ספרות ישראלית ויהודית. על עצמה ספרה שהיא מתרגמת דף אחד בכל יום. שאלה גם שאלות על החיים בישראל. היא לא השתוממה לשמוע שגם הבן אורי עוסק בתרגום, אך התפלאה לשמוע שאני לא בחרתי בזה כמקצוע. "עם שני הורים דוברי שפות כמו הורייך?". כשספרתי לה שאני מתנדבת לתרגם, מהולנדית לעברית ב'ארכיון יהדות הולנד' במוזיאון לוחמי הגיטאות, זה עניין אותה. אחר כשאמרתי לה שהכי קשה לי לתרגם את עצמי משפה אחת לשניה , כי אני אף פעם לא מרגישה שהכתוב זהה לחלוטין למה שכתבתי בשפה הראשונה שבה כתבתיו, היא ספרה שהיא אינה מתרגמת אף פעם בשביל הקורא אלא חשה שהיא רוצה לתרגם עבור הכותב , איך הוא היה כותב אם הוא היה 'הולנדי'.

אבי העיר מדי פעם שאנו גוזלים את זמנה, ואילו היא עודדה אותנו להשאר "עוד קצת". הוציאה מהבית כמה דפים ואמרה ש'כרגיל' היא צריכה את דעתו על כמה ביטויים, ואז פנתה אלי ואמרה שבטח גם לי יש דעה על הקטע שהקריאה, כי יש שם משהו 'מאד יהודי'.

בשעות אחרי הצהריים, נפרדנו ממנה, היא בקשה שאשוב לבוא, אך זה לא הסתדר, אך מדי פעם קבלתי ממנה דרישות שלום.

ב1999 קבלה טרז את פרס מרטינוס נייהוף לתרגום מ- או ל- הולנדית על תרגום 'בעקבות הזמן האבוד ' להולנדית.

http://nl.wikipedia.org/wiki/Martinus_Nijhoffprijs

בשבועות האחרונים, שבתי והרהרתי בה, וניסיתי לברר אם היא עדיין גרה בבלגיה. שאלתי ולתמהוני סופר לי שהיא בדיוק טלפנה אל בית אבי לשאול משהו על חברים מפעם, וגם שאלה לשלומי. היא שבה לגור בהולנד, כמעט ואיננה רואה, וגרה עם ידיד מוזיקאי. הובטח לי שכשהיא תתקשר שנית יתנו לי את מספר הטלפון שלה.

רק כעת קראתי את הביוגרפיה שלה בויקיפדיה, וראיתי את כמות הספרים שהיא תרגמה להולנדית , בין הספרים גם ספר על אמירות יידיש ולתחושתי היא לא יודעת יידיש, את יסורי ורטר הצעיר, ספרים על צייד המכשפות ועוד ועוד. חברי הנעורים שלה המוזכרים שם הם מאותה קבוצה של אמנים, והוגי דעות שצפו בין שברי ה'…איזם' שלאחר מלחמת העולם השניה, שגם הורי 'הסתובבו' עמם, עד שאמי החליטה לעלות ארצה.

http://nl.wikipedia.org/wiki/Th%C3%A9r%C3%A8se_Cornips

 

 

 

 

 

Print Friendly, PDF & Email
פורסם בקטגוריה כללי, משפחוגרפיה, ספרות יהודית, תדמית מדומיינת, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

6 תגובות על לגזול שעה מה'זמן האבוד'

  1. מאת רבקה פרידלנדר‏:

    ממש נשאבתי אל הסיפור כאילו אל סיפור בלשי… תאורי הסביבה בה עברתם נפלאים ותודה

  2. מאת אילה רז‏:

    מרים היקרה, הזיכרון המופלא שלך , שבאמצעותו את מצליחה לתאר בפרטי פרטים נופים ואנשים שראית לפני שנים- מעורר קנאה. הכתיבה שלך בקטע הראשון של רשומה זו הזכירה לי את הספר 'אבי ואמי' של אהרון אפלפלד שאני קוראת עכשיו. ממליצה גם לך לקרוא. אולי זה ימריץ אותך לכתוב ספר.

    • מאת mirjam‏:

      אילה חביבה, תודה על המחמאה. אכן למזלי נראה שהתברכתי ב'זכרון חזותי'ואני אוהבת לתאר נופים ומראות שהותירו בי רשמים,להתחלק במה שיפה. לגבי ספר, אני עמלה על ספר שיכיל בעיקר תרגומי מסמכים מ1942-45 עם תוספות שלי, שמסבירות ומרחיבות את המסמכים. זו מלאכה קשה ואני מאד מקווה לסימה בקרוב. מרים

  3. מאת עופרה עופר אורן‏:

    מרתק! תודה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *