לינדה בר – און תעש בחפץ כפיה

"דרשה צמר ופשתים ותעש כחפץ כפיה" [פסוק יג]…."מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה" [פסוק כב] שניהם כתובים ב'משלי' פרק לא, שם המחבר מהלל את האשה שיודעת להפוך בכשרון ידיה בדים וחוטים לחפצים יפים וחשובים. לינדה בר – און יוצרת בחפץ כפיה, את מחשבות מוחה ורגשי ליבה. סדרות מרבדי הקווילט שלה "תחת ירח ערבי", “ואהבתי אותך לא פחות", "נשים מהאגדות", “אשה לביאה" ו"בהמות משא", מביאות לצופה בהם משלים, סיפורים וקריאה להתבונן במציאות ואולי לחשוב עליה אחרת. בעיקר כי הצופה קולט שאמנותה לא נוצרה/ת ברגע אחד בשרבוט רגעי וכי בכל קטע ופיסה הושקעו שעות עבודה מרובות, שבהן היוצרת יכלה להרהר על הסיפור שהיא רצתה לספר, לגבש ולשלב בו את ההקשרים המיתיים פסיכולוגיים הנמצאים בתת המודע של כולנו.

'עוף מוזר', סדרת 'בהמות משא'

במבוא לספרם 'לא כך כתוב בתנ"ך', כותבים יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, על כך שסיפורים הועברו מפה לפה מדור לדור והשתנו בהתאם לנסיבות ועם זאת …”העלאת הסיפור על הכתב הנציחה ביטוי אחד שלו והעניקה לו מעמד רשמי, אך לא היה בכוחה להעלים כליל או אף לטשטש את קיומן של מסורות אחרות ” . לינדה משוררת בבד חוט ומחט את המסורות האחרות, הנשיות, העוברות בשולי הסיפור הידוע, את התהיות, העינים המצועפות בבדים או בדמעות ופחד.

'סחר בשר' ,סדרת 'ואהבתי לא פחות'

Makeda rides out , Linda Bar-On

הסדרה האחרונה "בהמות משא" תוצג ביולי הקרוב בבית 'אות המוצר הירושלמי' במסגרת סדרת תערוכות של מרבדי – קווילט בין לאומיים שיוצגו בעוד מקומות בירושלים. בהמות המשא הן שותפות להיסטוריה האנושית, בחלק מהעולם הן הוחלפו במכוניות, אך יש מקומות שבהם אנשים עדיין תלויים בכוחה של בהמת המשא כדי ליצר מזון, לנוע ולשרוד. שותפות הגורל רבת הדורות, בין הבהמות לבין האנשים, הכניסה את הבהמות אופיין והליכותיהן לתוך התרבות האנושית המסופרת. אנשים נמשלים לחיות וחיות מאונשות, לינדה משלימה את המשלים בחוכמה ונסיון חיים, ביגע כפיה וידע אנושי היא נותנת לכל חיה שהנציחה על מרבד- קווילט לגרום לנו להתבונן מחדש אל דעותינו הקדומות. 'בהמות המשא' נושאות שאלות הגורמות לנו לבחון את מה שאנו חושבים שאנו יודעים על האחרות שביננו ומפנה את עיננו למסורות של חוסר סבלנות וראיית האחרות כנחותות. סוסים, גמלים, פילים ועוד חיות לא בקשו לשרת אותנו, אך אנו חושבים ששרותן מגיע לנו, שוכחים לעיתים שלכל יצור חי יש נשמה.

'שהידשה ממה' , סדרת 'תחת ירח ערבי'

האריות, נחשבים למלכי עולם החיות וככאלה הם מיוצגים ברוב שלטי המגן של המלכים והאצילים. אך כאשר אנו מתבוננים אל להקת האריות, אנו מגלים שלא ה'מלך' הוא מקור החיים וספק המזון של הלהקה, אלא הלביאות הן המחזיקות את הלהקה כיחידה שבטית ומאפשרות גידול וריבוי הגזע. בסדרת 'אשה לביאה' מראה לנו לינדה את הלביאה – מקור החיים האמיתי יחד עם התיחסויות נשיות נקביות לכוחן של אמהות ונשים, בתחזוקת האנושות ותיקון שגיאות גבריות.

'גבירת החיות', סדרת 'אשה לביאה' 

'עשתורת' , סדרת 'נשים מהאגדות'

 

למרות שנראה לנו לבנות דורנו, שכבר קבלנו הרבה זכויות כאזרחיות נשים, טרם הגענו לשיווי זכויות לגברים וכבר אנו נאלצות לחזות בנסיונות לגזול מאתנו את הזכויות הללו ולדחוף אותנו חזרה למרתפי הדרה והעלמות מהעולם האזרחי, ומהציבוריות הכללית. בסדרת 'נשים מהאגדות', מראה לינדה את הסיפורים של נשים חזקות, המונצחות באגדות של עמים שונים, ומורשות להיות חכמות בעלות דיעה וחוכמה רק באגדה, בעוד שאת כל ההחלטות הנוגעות להן ולחייהן מחליטים הגברים שסביבן. בסדרה זו מזכירה לינדה גם לגברים את שהם מנסים להדחיק, את היותה של האשה חכמה ונבונה וכי היא המחזיקה את המשפחה והבית ויוצרת את התנאים שכולם יוכלו לחיות ולהתקדם.

בסדרה' ואהבתי אותך לא פחות', ציטטה מתוך שיר של רוטבליט ששר יהודה פוליקר, נוגעת לינדה ביחסים המורכבים שבינה לבין מדינת ישראל.

לינדה היא אמנית ישראלית, חיה ונושמת בתוך ארצנו, רגישה לצבעים של הטבע ושל בדים ובגדים לריחות למאכלים שנמכרים בשוק. בשנות מגוריה בעבר בגליל וכעת בשרון, היא גרה ליד ערביות מסורתיות, עיניה ולבה קלטו את השינויים שקרו לתרבות ולבגדים שלובשות שכנותינו. רשמים אלה התבטאו בסדרה "תחת ירח ערבי".

'הזמנה לפגישה עיוורת', סדרת 'בהמות משא' מרבד-קווילט לינדה בר-און

בספר The Story of Craft , The Craftsman`s role in Societyכותב חוקר האמנות אדוארד לוסי-סמית [Edward Lucie-Smith] שהעוסקים במלאכת המחשבת ויתר האומניות היוו חלק מהאחריות שהאדם לקח על גורלו, האומנים שהיו בעלי כשרון יצירתי היוו נדבך חשוב בחיברות קהילות, בפיתוח תרבות, תעשיה ותורות רוחניות.

לאורך הדורות היו אנשים מוכשרים שיצרו חפצים לשימוש וחפצים טקסיים רוחניים שנועדו לשמר זכרונות ורגשות, להעביר נסיון חיים לדורות הבאים ולהעשיר ולקשט את חיינו הלא פשוטים.

ב'לכסיקון מקראי' שיצא לאור בהתשכ"ה, בכרך השני ל-ת בעמ' 519, כתב לוי יצחק רחמני מאגף העתיקות מאמר ארוך ומקיף על הערך 'מלבוש' , בסוף הערך בתחתית עמ' 521 מופיע ”…מחטים נמצאו בכל החפירות בארץ – אלו השייכות לתקופות הקדומות הכלקוליטיות, עשויות עצם, ואלו השייכות לתקופת הברזל עשויות ברונזה. בימי המלוכה נעשה קוף המחט על ידי קדיחה, ונמצאו גם מחטים עשויות ברזל.”

לינדה יוצרת עם בדים וחוטים בעזרת מחט. המחט אינה מכחול ואינה עפרון והחוטים אינם נוזלים משפופרת. המחט הינה חפץ קטן נוקשה ובו חריר =קוף להשחלת החוט. המחט מאפשרת להעביר חוט גמיש דרך בדים או משטחים רכים אחרים ולהפכם למשהו גדול יותר, זהו הבסיס לתעשיה ולתרבות. המחט הינה כלי יצירה עתיק, המלווה את האנושות מזה דורות רבים ולכן יש מן הסמליות שיצירותיה המשלבות סיפורי עבר בתקוות לעתיד עשויות בעזרת מחט.

ביבליוגרפיה:

לא כך כתוב בתנ"ך, יאיר זקוביץ & אביגדור שנאן, ידיעות אחרונות,ספרי חמד, 2004.

לכסיקון מקראי, בערכת מנחם סוליאלי ומשה ברכוז, הוצאת דביר תלאביב, התשל"ו.

תנ"ך.

Heraldry, sources, symbols and meaning, Ottfried Neubecker , Little  Brown and company, 1989

The Story of CRAFT, the craftsman`s role in society, Cornell/Phaidon books, Cornell University Press, 1981/

Little  Brown and company, 1989.

Print Friendly, PDF & Email
פורסם בקטגוריה אמנות יהודית, אמנות ישראלית, אמנות סיבים, ארון הספרים האמנותי, כללי, מלאכת מחשבת, נכתב לתערוכה, תדמית מדומיינת, תערוכות, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובה אחת על לינדה בר – און תעש בחפץ כפיה

  1. מאת אנה פסטרנק‏:

    עבודות הקווילט היפות של לינדה בר-און וסקירתך ההיסטורית, מרים, משובבים לב.
    העבודות הצבעוניות משדרות ניחוח עתיק, והרהוריך על אמנות המחט, מעמד האישה והיחס בין האדם לבהמה מרחיבים את הדעת ומעוררי מחשבה…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.