מבט אחר על מראה מוכר

יש תמונות או מראות שאנו מזהים מיד במבט ראשון, בנין בעל צורה ייחודית, סביבה מוכרת, ציור מוכר, אוביקט ייחודי וכולי. מצד אחד זה נוח ושימושי, זה עוזר לנו להתמצא ו'לדעת' באופן מיידי דברים שונים על מה שאנו רואים בתמונה. מצד שני זה קצת מקבע אותנו במושגינו, אולי אנחנו כבר פחות עירניים לפנים אחרות של אותו המקום, ואולי מפסיקים לראות כל מיני פרטים מעניינים ומסקרנים שנמצאים מסביב ל'דבר המוכר' כל כך  וזה קצת משעמם ומרדים את חושינו.

ניחשתם איפה זה ?

אחת  ה א כ ז ב ו ת החזותיות הגדולות שלי, קרתה במוזיאון הלובר, כשנעמדתי בפעם הראשונה לפני ה'מונה ליזה', לאחר  שראיתי את [העתק] התמונה כל כך הרבה פעמים, הפגישה עם התמונה היחסית קטנה היתה הלם:"מה זה הכל?  על זה כל המהומה?", ה'הרגל וההכרות' במשך  שנים עם הדמות הזו, הדברים שקראתי אודותיה, גרמו לכך שהפגישה פנים אל פנים כבר 'לא חידשה' לי כלום. אבל אז ראיתי מה קורה מסביב, עשרות אנשים נדחקו, כמעט רמסו זה את זה, כדי לראות את התמונה הזו. סדרנים ניסו להשליט סדר ולמנוע מאנשים לצלם, [זה היה כשלכלם עוד היו מצלמות גדולות ומסורבלות עם אור חזק]. ההמון המשולהב והנרגש החזיר לי את מופלאות הקסם של התמונה, את המיסתורין הזה שכלם לא יודעים לפענח.  אילו יכלתי אז לצלם, היתי מצלמת את כל הגבות הללו של הקהל עם קצה מצחה של  המונה ליזה. כי זו התמונה שהראתה לי את הספור  של ה'מונה ליזה' . נ.ב. התמונה שאני מראה פה צולמה על מרפסת גג מוזיאון הפומפידו וה'מגדל המפורסם' נראה כל כך קטן!

מכירים ?

בתמונה מימין דוקא יש קטע מאד מוכר, רבים נסעו ליד זה, אך בדקתי ומצאתי שאפילו אנשים שעוברים שם לפחות פעמיים בשבוע, התקשו לענות לשאלתי ביותר מאשר:" זה נראה לי מוכר!".  זהו מוזיאון הילדים, של מוזיאון לוחמי הגיטאות. מצולם כשהגעתי בבקר סתווי. הוא נמצא בשוליים הדרומיים של המוזיאון ליד האמפיתאטרון שבו נערך הטקס ביום הזכרון לשואה.

המבנה הגיאוגרפי של האזור מחיפה ועד ראש הנקרה ובין הים  להרים, מתברך בנוף כל כך מגוון ושונה בכל כיוון שזה מקל עלינו את ההתמצאות, וכל מי שגדל  או גר באזור  לא יכול להתבלבל בין כיווני רוחות השמיים. לתושבי חיפה יש יתרון עצום בזהיוי פינות עירוניות, בגלל כיווני הנוף השונים,  ההר, הים ושאר קטעי הנוף כל צד ומראותיו המיוחדים. אני מפתיעה אורחים בזוויות ראיה משתנות של בנינים בולטים, ורואה שלא תמיד הם 'מתמצאים' כמונו, כי שינויי גובה וכיוון עשויים קצת לבלבל.

המקום שופץ לאחרונה , זוכרים איפה זה ?

למדתי על בשרי שיש מקומות שאני חולפת בהם ולא זוכרת או לא שמה לב אליהם מספיק. זהו פתח מעבר הולכי הרגל ברחוב הרצל מתחת לרחוב בלפור. עם שיפוצי התנועה באזור העיריה הפכה את המעבר ל'גלריה' וכעת יש כאן שערים  יפים שנסגרים בלילות ותערוכות מתחלפות.   כמו רבים עברתי שנים תחת שתי המוזאיקות הנהדרות [אחת על כל צד של המעבר] של זוג האמנים גומפל. יצירות נוספות של גומפל נמצאות ברחוב החלוץ 43 על הבנין העליון. יצירה אחרת שלו, שהיתה בכניסה למלון שולמית ניצלה מהריסה והועברה למשכן לאמנות בעין חרוד.

לפעמים אנו רואים משהו שנראה לנו יומיומי, ועוברות כמה דקות עד שמוחנו מספר שבעצם זה לא רגיל.

במבט ראשון לא שמתי לב למעשהו המיוחד

הכלב הזה עבר לידי, ורק כשכבר היה מאחורי, חשבתי שעלי להביט שנית. הוא הלך בנחת באמצע הרחוב, התקרבתי אליו לצלמו והצלחתי לראות שעל הפתק כתוב בפלמית, 'סנדויץ אחד עם בשר ואחד עם גבינה .תודה. חרארד'. עקבתי אחריו וראיתי שהוא נכנס לשער של בית. כמה פעמים אנו עוברים ליד אדם או חיה ברחוב, רואים אך לא מביטים באמת?

 

לא רק אנשים, וחיות חולפים לידנו לפעמים בלי שממש נסתכל עליהם, חפצים שאנו משתמשים בהם יומיום, חפצים שהם בעצם חלק בלתי נפרד מחיינו ושבעזרתם אנו יכולים לחיות יותר נח, נחמד וכולי, חפצים שבלעדיהם לא היינו חיים את חיינו כמות שהם. נמצאים בכל מקום. רוכסן, כפתור, אצבעון, כמה אנשים באמת מקדישים רגע להרהר בחפצים אלה? או בעפרון? עם או בלי מחק בקצהו? האם לא אבדנו את תשומת לבנו לפרטים הקטנים לכאורה אך חשובים מאד במירקם הכללי של חיינו?.

 

Print Friendly, PDF & Email
פורסם בקטגוריה אמנות ישראלית, כללי, ממצלמתי, תדמית מדומיינת, תמונות מקומיות, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות על מבט אחר על מראה מוכר

  1. מאת אילה רז‏:

    מעניין מאוד. הצילום של מוזיאון הילדים במוזיאון לוחמי הגיטאות הוא מרשים ביותר!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.